לתוך הלהבות הוא הספר השני בסדרת Bridge, ולפחות ברמה אחת מעל הספר הראשון.
מה שצריך לדעת
הספר השני בסדרת Bridge של Meredith Wild, רומן רומנטי על ונסה, צעירה שעוברת לניו יורק, ועל דארן, כבאי ומאמן כושר עם מוניטין של כובש, שנפגשים בחופשה על אי אקזוטי.
לקוראות שאוהבות רומנטיקה עכשווית, גיבורים כריזמטיים, גיבורות יציבות יחסית, אהבה שמתחילה בחופשה ומתנגשת אחר כך בחיים האמיתיים.
ונסה היא דמות טובה, מצפונית וחמת לב, והסיפור שלה עם דארן קולח יותר ומעניין יותר מהספר הראשון. יש כאן רומן רומנטי שפשוט עובד בלי להעליב את הקוראת.
דארן עדיין זקוק לסדרת חינוך רצינית, ויש רגעים צפויים מאוד. הספר לא מבריק, אבל ביחס לספר הראשון בסדרה הוא שיפור ברור ומשמעותי.
הסיפור של דארן וונסה מעניין יותר, וגם הדמויות מלבבות יותר ופחות מעאפנות. במיוחד חיבבתי את ונסה, שהיא בחורה טובה, מצפונית וחמת לב. אחרי מאיה, הגיבורה של הספר הראשון ומלכת הקרח הבלתי מעורערת של ההתמוטטות הרגשית, ונסה היא כמעט חופשת הבראה.
ונסה הוקינג עוברת לניו יורק כדי להגשים את חלומותיה, אבל העבודה התובענית והבוס היהיר שלה לא משאירים לה הרבה מקום לחיים פרטיים. בוודאי לא לגברים כמו דארן. דארן, מצדו, הוא כבאי, מאמן כושר, גבר עם מוניטין של כובש ועם מספיק קסם חיצוני כדי שהספר יזכיר לנו זאת בנדיבות. כשהשניים נפגשים בחופשה על אי אקזוטי, המשיכה ביניהם מיידית, גם אם ונסה מבינה היטב שדארן נראה כמו סיכון רגשי עם קוביות בבטן.
שניהם יודעים שהחופשה תיגמר, שהאי יישאר מאחור, ושהחיים האמיתיים יחכו להם בניו יורק עם עבודה, שגרה, פחדים והרבה פחות שמש. ונסה מנסה לחזור למסלול שלה ולהזכיר לעצמה שדארן חיפש רק הנאה זמנית. דארן, לעומת זאת, מגלה שחיי הרווקות כבר לא נראים מבריקים כל כך בלעדיה.
וזו כבר נקודת פתיחה טובה יותר מהספר הראשון. כאן יש מערכת יחסים שאפשר להבין. יש משיכה, יש חשש, יש פער בין מי שהדמויות חושבות שהן לבין מה שהן מתחילות לרצות באמת. זה לא מורכב במיוחד, אבל זה עובד. לפעמים רומן רומנטי לא צריך להמציא מחדש את האש. מספיק שלא ישפוך עליה דלי של דרמה מיותרת ואז יקרא לזה ריפוי.
ונסה היא בעיניי החלק החזק בספר. למעט סצנה אחת שבה ממש התרגזתי על ההתנהגות שלה, היא מהווה את קול השפיות והאיזון הנשי. היא לא מושלמת, אבל היא יציבה יותר, אנושית יותר, ובעיקר כתובה כדמות שאפשר לחבב בלי לרצות לנער אותה בכל פרק שני.
דארן, לעומתה, למרות היותו כנראה בחור מלבב עיניים, סובל מבעיות התנהגות לא קטנות. מבחינתי הוא היה זקוק לסדרת חינוך נוקשה יותר מזו שוונסה מעניקה לו. יש בו קסם, יש בו פגיעות, ויש בו גם נטייה להתנהל כמו גבר שמאמין שהחיוך שלו הוא תחליף לעבודה רגשית. למרבה הצער, זו לא המצאה ספרותית. העולם מלא בראיות תומכות.
ועדיין, בניגוד לספר הראשון, כאן לא הרגשתי שהעלילה פוגעת באינטליגנציה של הקוראת. הסיפור קולח, היחסים בין דארן לוונסה מעניינים מספיק, והדרמה לא מתנפחת לממדים מגוחכים לגמרי. יש בעיות, יש רגעים צפויים, ויש גם את כל התבניות המוכרות של הז׳אנר, אבל לפחות הן מתפקדות.
לתוך הלהבות הוא רומן רומנטי חביב וקולח. לא מבריק, לא עמוק במיוחד, ולא נקי מבעיות, אבל אחרי הספר הראשון בסדרה הוא בהחלט מרגיש כמו שיפור משמעותי. הסיפור של דארן וונסה החזיר מבחינתי את ההשקעה בו, וזה כבר יותר ממה שציפיתי לקבל מהסדרה הזאת אחרי על הברכיים.
לתוך הלהבות / מרדית ויילד
הוצאת מלודי, 2019, 287 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Bridge, #2
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
