🌱 2026 — שנה של נשימה חדשה
אחרי זמן ארוך של עצירה וסדקים, 2026 מבקשת מאיתנו פשוט לנוע. בלי רעש, בלי הכרעות גדולות, רק תנועה שקטה קדימה. השנה הזו היא לא על הישרדות, אלא על הזכות לבחור במילים, בשקט, בהקשבה.הדף הזה מרכז תיעוד של הרגעים שבהם המילים בספרים היו הנשימה שלי. כאן נאספו הסיפורים שעזרו לי להאמין שוב.
✨ רגעי הבהירות של 2026
הספרים שבחרתי להכניס פנימה; אלו שהרחיבו את הנשימה והזכירו לי איך להקשיב מחדש.
✨ רגעי הבהירות של 2026
הספרים שבחרתי להכניס פנימה; אלו שהרחיבו את הנשימה והזכירו לי איך להקשיב מחדש.
אם נהיה/ עטר מאור
ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא מנסה לסיים בגלויה של תקווה.
When Ivy Met Mr. Holiday/ Jennifer Peel
אוסקר וויילד טעה, ג'ניפר פיל צודקת, ואייבי היא הגיבורה שמוכיחה שגם בתוך קלישאת פייק-דייטינג אפשר למצוא דופק אמיתי. קומדיה רומנטית שמעדיפה חדות על פני סוכר.
איך לתרגם אהבה/ ענת לוי
שני אנשים עם שבר ושפה שלא מסתדרת עם העולם בונים קרבה כמו תרגום: בניסוי חוזר, בזהירות, בלי מחוות גדולות. ענת לוי כותבת רוך אמיתי, ואז בולמת רגע לפני שהרוך ייבחן עד הסוף.
Death Makes a Prophet / John Bude
Death Makes a Prophet של ג'ון בוד הוא רומן בלשי קלאסי שעוסק ברעב למשמעות ובאופן שבו כריזמה, קנאה וחמדנות מתחפשות לרוחניות. זהו ספר חד, אירוני ומהנה מאוד, עם מבט מפוכח על כוח ועל הטיפשות האנושית.
📌 שאר הפוסטים
The Butterfly Lampshade/ Aimee Bender
איימי בנדר יודעת לגעת באימה, אבל היא מסרבת להישיר מבט לזעם ולגועל. ב-The Butterfly Lampshade היא הופכת טראומה מיתית לקיטש צהוב וקטן, ובוחרת בפיוט נקי על פני הלכלוך של החיים. סקירה על ספר שהיה יכול להיות פצע, ובחר להיות אהיל.
The History of Chocolate/ Sam Bilton
שוקולד אמור להשאיר מתיקות. ההיסטוריה שלו אמורה להשאיר טעם מר. The History of Chocolate מחזיק בידיים חומר נפץ של עבדות, קולוניאליזם וצביעות מוסרית, ואז מגיש אותו כמו סיור מודרך עם תאורה נעימה. הבעיה איננה במה שבילטון מספרת, אלא במה שהיא מסרבת להגיד עד הסוף.
הערות שוליים על כאב שיניים
כאב שיניים הוא פילוסופיה שאף אחד לא הזמין. הוא לא רק כואב, הוא מצמצם: סבלנות, נדיבות, מוסר. ואז עולה השאלה הלא נעימה: מה קורה כשהכאב כבר לא פרטי, אלא קולקטיבי.
The Spy Who Ghosted Me/ Jennifer Peel
גבר שנעלם לשלוש שנים חוזר ודורש שתעזרי לו במבצע ריגול. זה אמור להיות מרגש? ממש לא. זה מחפיר. ב-The Spy Who Ghosted Me, ההיגיון יוצא להפסקה והכבוד העצמי נשאר מאחור. ביקורת על ספר שמנסה למכור מניפולציה כקומדיה, ונכשל.
הבאולינג ההוא על הטיבר/ מיכלאנג'לו אנטוניוני
אנטוניוני לא כותב סיפורים כדי “לספר מה קרה”. הוא כותב את הרגע שבו מחווה, מבט או שתיקה נהיים אלימות. סקירה על קובץ סיפורים קצר, דחוס ומדויק, שמסרב לנחם את הקורא ומלמד אותו לראות מחדש.
Libra/ Don DeLillo
דלילו בנה ב-Libra מכונת רעש סביב רצח קנדי, וקרא לזה ספרות. התזה על קונספירציות מדויקת, אבל במקום לחשוף את הפיתוי הוא הופך למי שמוכר אותו. זו לא הארה. זו עוד שכבת הצפה.
עזר לנו, והרעיל אותנו
פוסט מחשבות שוליים על תוצאות שמגיעות עם רעל: רעש שמתחפש ליציבות, קהל שמבקש סוף ודאי, והסיבוב האמריקאי שלא נגמר. דלילו וטוכמן מציעים עדשה, לא נחמה.
המלכה הלבנה/ פליפה גרגורי
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
Honeymoon with Death/ Vivian Conroy
Honeymoon with Death הוא לא מותחן פסיכולוגי “ערפילי” במובן הטוב. הוא ערפל כשיטה: בלבול שמתחזה למסתורין, דמויות שנוחתות בלי היגיון, ומניעים שנמרחים עד שהקורא מפסיק לפקפק בגיבורה ומתחיל לפקפק בסופרת.
מי שמאמין לא מפחד? כשהנחמה הופכת למשמעת
הנשמה חוזרת לתרבות הישראלית דרך הפופ האמוני, וזה לא בהכרח רע. השאלה היא מתי עוגן נהיה פטור, ומתי השפה מתחילה לארגן כישלון מחדש כסיפור ניצחון.
When Ivy Met Mr. Holiday/ Jennifer Peel
אוסקר וויילד טעה, ג'ניפר פיל צודקת, ואייבי היא הגיבורה שמוכיחה שגם בתוך קלישאת פייק-דייטינג אפשר למצוא דופק אמיתי. קומדיה רומנטית שמעדיפה חדות על פני סוכר.
הנבל כיצירת אמנות: מערכה ראשונה של ריצ'רד השלישי
מערכה ראשונה של ריצ’רד השלישי: שייקספיר בונה נבל כיצירת אמנות. ארבע תמונות שמראות איך שפה הופכת אמת, וגוף נהפך לטיעון.