וינה 1900. פריחה על סיפה של תהום
וינה של תחילת המאה העשרים הייתה עיר על סיפה של שינוי עמוק, תרבותי וחברתי. היא ידעה לגדל אמנים כמו גוסטב קלימט ואגון שילה, סופרים כמו ארתור שניצלר ושטפן צוויג, וחוקרי נפש ובראשם זיגמונד פרויד. סלונים ובתי קפה הפכו לחדרי עבודה חלופיים, שבהם נולדו רעיונות חדשים על גוף, מגדר, חלום ותודעה. מתוך עיר אחת צמחו אמנות מודרנית, פסיכואנליזה, ספרות דרמטית ותיאטרון חדש, והכול נשזר לכדי פריחה תרבותית ייחודית שאין לה כמעט מקבילה בהיסטוריה.
ספרות ותיאטרון
וינה בראשית המאה ה־20 הייתה גם חממה ליצירה ספרותית ותיאטרלית. ארתור שניצלר בחן את נפש האדם ואת יחסי המעמדות, בעוד שטפן צוויג הביא לקוראים את עולמות הרגש והפסיכולוגיה. באותן שנים התיאטרון האוסטרי חיפש שפה חדשה, ריאליסטית ונועזת, ששיקפה את הלחץ החברתי והחידושים האינטלקטואליים בעיר.
"התיאטרון האוסטרי, של שניצלר והופמןסטאל, היה לאתר שבו הוסרו המסכות החברתיות ונחשפה הנוירוזה המודרנית."
המנורה הטמונה/ שטפן צוויג
שטפן צוויג לוקח את סמל המנורה ומטעין אותו בשאלות של אמונה ואובדן. דרך הילד בנימין, היוצא למסע כדי להשיב את מנורת הזהב לבית המקדש, הוא משרטט אלגוריה על העם הנודד, האל הנעדר, והצורך האנושי לגלות אור גם כשהוא טמון באדמה.
עשרים וארבע שעות בחיי אישה/ שטפן צוויג
אירוע של אישה הנוטשת את בעלה שנותר במונטה קרלו מושפל ומבוזה, מוביל לסיפורה של אישה קשישה אלמנה, המתארת יום בחייה…
סערת רגשות / שטפן צוויג
מאחורי לשון עדינה ואיפוק גרמני מסתתרת אחת היצירות הנועזות של שטפן צוויג, סיפור אהבה שאסור היה לקרוא לו בשמו. סערת רגשות הוא רומן על תשוקה גברית מושתקת, על השפה ככלא ועל הרגע שבו ההכרה העצמית חזקה מכל פחד.
ריצת אמוק/ שטפן צוויג
סיפור קצר ונוקב על תשוקה בלתי נשלטת שמכלה את כל מה שנשאר מההיגיון עד הקצה…..
פסיכואנליזה ומדע
בוינה נולדה שפה חדשה לנפש. זיגמונד פרויד מציע כלים להבנת חלום ותשוקה, והספרות מאמצת את המבט הפסיכולוגי. העיר הופכת למעבדה של זיכרון, תודעה וזהות.
"הפסיכואנליזה הוינאית לא הייתה רק מדע חדש של נפש האדם, אלא גם חלק בלתי נפרד מהפריחה התרבותית בעיר."
שלמות אמנותית ותשוקה מינית
קריאה נוקבת במסה של פרויד על לאונרדו דה וינצ'י חושפת את המקומות שבהם היצירה נעצרת, הציור לא נשלם והדחפים מקבלים תחפושת של חקירה מדעית.
אמנות ואדריכלות
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, וינה הופכת לבמה של אמנות חזותית ואדריכלות מודרנית. הסצסיון מציב חזון חדש של חירות אמנותית, אוטו וגנר מגדיר מחדש את המרחב האורבני, ו-Wiener Werkstätte מביאים עיצוב כולל לחיי היומיום.
Egon Schiele
קו חד, גוף עירום מאופק, פסיכולוגיה חשופה.
Gustav Klimt
דיוקן איקוני של אדלה בלוך־באואר. זהב, דוגמה, תרבות סלונית יהודית במיטבה.
Gustav Klimt
זהב, גוף, אלגיה מודרנית. תמצית הסגנון הווינאי בתחילת המאה.
אדריכלות ועיצוב
Secession Building
לכל תקופה אמנותה, ולאמנות חירותה. מניפסט אדריכלי בלב וינה.
Otto Wagner
בנק הדואר החיסכוני. אלומיניום, זכוכית ובטון – מודרניות פונקציונלית.
Otto Wagner
תחנת Karlsplatz. אר נובו במפגש עם אורבניות מתחדשת.
Josef Hoffmann
כיסא מ־Wiener Werkstätte. גיאומטריה מוקפדת, מלאכה איכותית.
הסלונים והדמויות
הסלון הווינאי לא היה רק במה למפגש, אלא מנוף תרבותי רב־עוצמה. ברטה צוקרקנדל ניהלה סלון שהפך לצומת מרכזי של אמנות, פוליטיקה וחברה, אלמה מהאלר טיפחה סלון סוער ומתחרה מלא תשוקה, ואמיליה צוקרקנדל נחרתה בזיכרון דרך דיוקן לא־גמור של קלימט, שהפך לסמל של שבריריות התקופה.
ברטה צוקרקנדל
סלונה היה מוקד אינטלקטואלים, אמנים ופוליטיקאים. ברטה כתבה בעיתונות והובילה מאבקים תרבותיים כמו פרשת ציורי קלימט לאוניברסיטה. היא לא נשאה תפקיד רשמי, אך השפעתה על תרבות וינה הייתה עצומה.
אלמה מהאלר
מוזה סוערת, רעיה של מהאלר, אהובתו של קוקושקה ובת זוגם של גרופיוס וגופמן. סלונה היה זירה רגשית־בוהמית מתחרה, ששילבה בין אינטימיות אישית לבין עוצמה תרבותית.
אמיליה צוקרקנדל
גיסתה של ברטה, מונצחת בדיוקן הלא־גמור של קלימט. חייה היו מלאי סבל. נישואים שהתפרקו, עוני, ולבסוף גירוש ומוות נוראי בשואה. דיוקנה הפך לסמל של שבריריות התקופה ושל נשיות מוחלשת בעולם משתנה
עוד תחנות במפת המודרנה
מי שמרגיש שוינה 1900 היא רק תחנה אחת במסע, יכול להמשיך לשתי נקודות שמספרות את אותה מאה מזוויות אחרות:
- הדור האבוד בפריז וניו יורק, דור שיצא מהמלחמה אל שיכרון וכתיבה.
- חבורת בלומסברי בלונדון, קבוצה שהפכה חיים אינטימיים למחשבה על ספרות, מגדר וזיכרון.