
גברת דאלוויי/ וירג'יניה וולף
גברת דאלוויי של וירג'יניה וולף הוא מסע ספרותי ברחובות לונדון הפוסט־מלחמתית, בין חיי החברה הזוהרים לבין שבריריות הנפש. קריאה שמחברת
לא תנועה, לא מועדון סגור. בלומסברי הייתה חבורה של יוצרים שחיו את המודרניזם, אהבו אותו, נלחמו בו והמציאו אותו מחדש. בין חדרים פרטיים לרעיונות רדיקליים, הם ניסו לשלב מחשבה, רגש, צבע ואמת בתוך חיי היום־יום.
סופרת, מסאית וחלוצת הכתיבה הפמיניסטית. דמות מפתח בבלומסברי, ערערה גבולות בין ספרות לחיים.
מסאי ביוגרפי וסופר שניסח מחדש את כתיבת חיי הדמויות ההיסטוריות. סאטירי, מבריק ובלתי ניתן לאילוף.
ציירת ואחותה של וירג'יניה. עיצבה עטיפות ספרים והובילה את הזרם הוויזואלי בקבוצה.
מסאי והיסטוריון אמנות. טבע את המושג "משמעות צורנית" והיה נשוי לונסה בל.
סופר ומסאי. ייצג את ערכי הסובלנות והומניזם. חבר ליבה של בלומסברי.
מבקר אמנות וחוקר. הביא את סזאן למודעות הבריטית והקים את קבוצת אומגה.
צייר מודרניסטי ובן זוגו של סטרצ'י. עיצב רהיטים, טקסטיל וספרים לקבוצה.
עורך, מבקר וידידם של אנשי הקבוצה. גישר בין בלומסברי לתקשורת הבריטית.
כלכלן מבריק ומהפכני, מאהבו של דאנקן גרנט וחבר מרכזי בחבורה. שינה את הדרך שבה אנו מבינים שווקים ומדינות.
זוגיות שעמדה בלב הקבוצה: היא סופרת פורצת דרך, הוא הוגה וסוציאליסט נאור. יחד ייסדו גם את הוצאת Hogarth Press.
צבע, מרקם ותעוזה חזותית: חברי קבוצת בלומסברי לא רק כתבו את העולם מחדש, הם גם ציירו, עיצבו ותפרו אותו ביד חופשית. היצירות שבחרתי כאן משקפות את הרוח החופשית המפעמת של התנועה: בין אינטימיות משפחתית לבין עיצוב אוונגרדי, בין גוף בעירום טבעי לבין כורסאות מצוירות ביד.
הקבוצה חיפשה להביע אינטימיות, שילוב בין גוף טבעי ונפש חופשית. מציאות ולא אידיאל. הציורים של ונסה בל ודאנקן גרנט ממזגים מודרניזם עם רכות חושית.
Vanessa Bell, 1935
🖼️ ציור
Duncan Grant, 1911
🖼️ ציור
Duncan Grant, 1916
🖼️ פורטרט
Vanessa Bell, 1912
🖼️ פורטרטה-Omega Workshops נוסדה כדי לטשטש את הגבול בין "אמנות גבוהה" לעיצוב יומיומי. הצורות המופשטות, הצבעים הנועזים והגישה הלא־היררכית בין "אמנות גבוהה" ל"חפץ שימושי", כל אלה הפכו את אומגה למעבדה יצירתית של מודרניזם יומיומי. יצירות טקסטיל, ריהוט וגופי תאורה. כולם נושמים מודרניזם.
Roger Fry, 1913
🧵 טקסטיל
Omega Workshops, 1913
🪑 ריהוט
Roger Fry, 1916
🪑 ריהוט
Duncan Grant, circa 1916
🧵 טקסטילמעבר לציור ועיצוב פנים, קבוצת בלומסברי התנסו גם בהדפסים. מאיורים ועד הדפסי עץ צבעוניים בעלי אופי לירי ואלגנטי.
Wyndham Lewis, 1913
🖨️ הדפס
Roger Fry, 1918
🖨️ הדפס עץ
Roger Fry, 1913–1914
🧵 טקסטיל
Duncan Grant, 1915
🖼️ מחיצה מצוירתוירג'יניה וולף וא.מ. פורסטר לא רק חיו את הרעיונות של בלומסברי, הם כתבו אותם. הספרים שבחרתי כאן משרטטים את גבולות התודעה, הזמן והקונבנציה, ומוכיחים שאסתטיקה יכולה להיות אקט מוסרי.

גברת דאלוויי של וירג'יניה וולף הוא מסע ספרותי ברחובות לונדון הפוסט־מלחמתית, בין חיי החברה הזוהרים לבין שבריריות הנפש. קריאה שמחברת

בספר חד, מצחיק וכואב, יוצאת וירג'יניה וולף למסע אינטלקטואלי בעקבות קולן האובד של נשים בהיסטוריה. חדר משלך הוא כתב אשמה

ספר שכולו זרם תודעה פיוטי, מהפנט ובלתי ניתן לריסון. הגלים של וירג’יניה וולף הוא לא עלילה, אלא מצב צבירה: של

ביוגרפיה דמיונית המתארת את חיו/ חייה של אורלנדו. מן אנדרוגינוס שבתחילת חיו לפני כ 400 שנים היה גבר אציל ובהווה

קראתי 4 ספרים מפרי עטו של פורסטר. שניים מהם היו טובים מאוד. בספרים שלו שקראתי, פורסטר עוסק באופן שיטתי בפערים

מוריס הוא סיפור חניכה והתבגרות של נער המגלה את מניותו בתקופות אפלות בהן קשרים חד מיניים היו אסורים ונחשבו סטייה.

עם פתיחה מבריקה וסצנות שנכנסות לפנתיאון, Howards End מציע ביקורת חברתית חדה על אנגליה המעמדית, גם אם הדרך לשם לפעמים

א.מ. פורסטר יוצא בעקבות נופי תת־היבשת, אך מגלה שהמרחק האמיתי הוא בין לב ללב.
מסע להודו הוא רומן פוליטי,
"a woman must have money and a room of her own if she is to write fiction"― A Room of One’s Own
"It was strange to think that all the great women of fiction were, until Jane Austen’s day, not only seen by the other sex, but seen only in relation to the other sex."― A Room of One’s Own
"רגע הפיוס הזה, כשאנו נפגשים יחד, מאוחדים, הרגע הזה של בין־ערביים, על היין והעלים הרועדים שבו, והצעירים העולים מן הנהר במכנסי פלנל לבנים, נושאים כריות, שחור בעניי מרוב צללי מרתפים והעינויים והתועבות שאדם ממיט על רעהו."― הגלים, עמ' 182
“When I think of what life is, and how seldom love is answered by love; it is one of the moments for which the world was made.”― A Room with a View
“You confuse what's important with what's impressive.”― Maurice
“Life never gives us what we want at the moment that we consider appropriate.”― A Passage to India
בלומסברי לא הייתה רק חבורה. היא הייתה דרך לחיות, לחשוב, לכתוב ולאהוב. אם מקשיבים טוב, אפשר עדיין לשמוע את ההדים שלה.
עוד תחנות במפת המודרנה
בלומסברי היא אחד הצירים המרכזיים של המאה העשרים, אבל התמונה רחבה יותר. שתי תחנות נוספות משרטטות את אותו שבר, כל אחת בדרכה: