הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

סיפורה של שפחה/ מרגרט אטווד

ארה"ב לאחר מהפכה של שמרנים שמבטלים את החוקה ושוללים מנשים את זכויותיהן האזרחיות. ארה"ב זו נשלטת ע"י שמרנים פונדמנטליסטים והיא מכונה גלעד. בראשה אליטה של מפקדים צבאיים גברים והנשים נמדדות על פי יכולתן להרות ולהוליד צאצאים. השנים הן שנות ירידה בפריון ובילודה מסיבות שונות: ראשית מבחירה אישית של שימוש באמצעי מניעה. שנית מחלות מין שהלכו ופשו באוכלוסיה. שלישית פגמים גנטיים שנבעו מחומרים רדיואקטיביים וכימיים שונים.

בעולם הזה, נשים הן כלי קיבול והן מושאלות מזכר לזכר על מנת שיפרה אותן. נשים שלא פוריות נשלחות למושבות ידועות לשימצה שם הן נרקבות בפינוי פסולת רדיואקטיבית. לנשים יש גוף ניהול ופיקוח עליון, המכונות דודות. הן מדכאות כל ניצני מרד והתקוממות של הנשים.

מה שצריך לדעת

על הספר בקצרה

דיסטופיה על רפובליקת גלעד, משטר תיאוקרטי טוטליטרי שקם במקום ארצות הברית ומשעבד נשים פוריות לבתי המפקדים. שלפרד מתעדת את חייה כשפחה ואת הניסיון לשמור על זיכרון, זהות ורצון בתוך מערכת שנועדה למחוק אותם.

למי זה יכול לעבוד

לקוראים שאוהבים דיסטופיות פוליטיות, ספרים על שליטה חברתית, דת וכוח, זכויות נשים ומשטרים שמצליחים להפוך אלימות ממוסדת לשגרה.

מה עובד כאן

העולם של גלעד בנוי היטב והאופן שבו שלילת הזכויות הופכת בהדרגה לשגרה הוא החלק החזק ביותר בספר. פרק הסיום, שמביט על עדותה של שלפרד ממרחק היסטורי, מוסיף לסיפור שכבה מצוינת של אירוניה, כוח ופרספקטיבה.

מה פחות עבד לי

הטון של אטווד מונוטוני מאוד, גם ברגעים שבהם העלילה סוערת. לפעמים האחידות הזו משרתת את תחושת הדיכוי, אבל בחלקים אחרים היא יוצרת ריחוק ושעמום, במיוחד בתיאורים ובהרהורים הארוכים.

שלפרד, היא השפחה של המפקד פרד. היא מתעדת את תקופתה תחת חסותו ואת יחסיה עם המפקד, אישתו ובני ביתו. שלפרד היתה נשואה ללוק בעבר אבל, עם כינון רפובליקת גלעד הוכרזו נישואים שניים כניאוף. האישה נעצרה, ילדיה, אם היו הוחרמו מחזקתה ונשלחו לאימוץ משפחות שלהן לא היו ילדים והן עצמן עברו חינוך מחדש ונשלחו למפקדים באליטה השילטונית שלא היו עם צאצאים.

זו התקופה השלישית של שלפרד בשירות מפקד שיש סיבה אמיתית להאמין שהוא עקר. הוא מפתח עימה יחסים אסורים ומציע לה בתמורה תפנוקים בדמות זכרונות מהעבר של לפני כינון הרפובליקה: מגזינים, קרם ידיים, סיגריה, ולבסוף לוקח אותה אף למלון. במקביל, אישתו שמבינה שהוא עקר, למרות שברפובליקת גלעד גברים לא עקרים רק נשים יכולות להיות לא פוריות, מציעה לה מפלט ע"י הנהג, ניק איתו גם היא מפתחת יחסים קרובים.

אחת לחודש מבוצע טקס ההזדווגות, שבו נוכחת גם אישתו של המפקד. גילויי חיבה בין המפקד לבין שלפרד אסורים, היא כלי קיבול לצאצא העתידי שלו. ככזו מלווים אותה על כל צעד ושעל ודברים רבים נאסרים עליה. למעט טיול יומי לקניות בזוגות, למעשה חייה הם שיממון אחד גדול שמתחת לפני השטח רוחשים בו גלים סוערים המאיימים להחריב את המציאות השלווה כביכול שהיא חייה בה.

אחת הבעיות של אטווד היא המונוטוניות בכתיבה שלה. גם בשיאים והאירועים הסוערים ביותר בספר, הטון לא משתנה. לפעמים זה מאוד בעייתי, כי כשקוראים לא מבחינים בסערה עד שכבר מאוחר מידי. החדגוניות גם יוצרת שיעמום בקטעים של תיאורי הנוף וההרהורים הפילוסופיים. הגאונות של אטווד היא בפרק החותם את הספר, הערות היסטוריות כביכול שנכתבות כ- 150 שנה לאחר גילוי היומן. הפרק הזה מוסיף פרספקטיבה ועומק לספר ולאירועים ומשדרג את הספר בצורות חזקות.

בכל אופן, העדפתי את השם הקודם של הספר "מעשה שיפחה". נכון הוא שזה סיפורה של השפחה שלפרד אבל במצלול ובמשמעות מעשה שפחה מתאים יותר.

מומלץ בחום אם כי אל תצפו לקריאה שמחה עליזה שתקרר לכם את הקיץ הלוהט.

The Handmaid’s Tale #1

The Handmaid’s Tale / Margaret Atwood

The United States after a conservative revolution that abolishes the Constitution and strips women of their civil rights. This new state is ruled by religious fundamentalists and is called Gilead. At its head stands an elite of male military Commanders, while women are valued according to their ability to conceive and bear children.

These are years of declining fertility and birth rates for several reasons: personal choice and the use of contraception, the spread of sexually transmitted diseases, and genetic damage caused by radioactive and chemical contamination.

In this world, fertile women are reduced to reproductive vessels and assigned to the households of Commanders in order to bear children for them. Women who are considered infertile are sent to the Colonies, notorious places where they slowly die while clearing radioactive waste.

A separate authority supervises the women: the Aunts, whose role is to suppress any sign of rebellion or resistance.

Offred is the Handmaid assigned to Commander Fred. She records her time in his household and her relationships with the Commander, his wife, and the people around them.

Before Gilead, Offred was married to Luke. But after the establishment of the Republic of Gilead, second marriages were declared adulterous. Women in such marriages could be arrested, their children taken away and placed with childless families, while the women themselves were subjected to re-education and assigned as Handmaids to members of the ruling elite.

This is Offred’s third posting as a Handmaid, and there is good reason to believe that the Commander is sterile.

He gradually begins an illicit relationship with her and, in exchange, offers small luxuries from the world that existed before Gilead: magazines, hand cream, a cigarette, and eventually even takes her to a hotel.

At the same time, his wife, who understands that he may be the infertile one — although in Gilead men are officially never sterile and only women can be blamed for infertility — offers Offred another possibility through the household driver, Nick. Offred also develops a close relationship with him.

Once a month, the Ceremony takes place, with the Commander’s wife present. Any expression of affection between the Commander and Offred is forbidden. She is not treated as a person but as a vessel for his future child.

Her movements are closely monitored, and much of ordinary life is forbidden. Apart from a daily shopping trip, always carried out in pairs, her existence is largely one long stretch of monotony. Beneath that apparent stillness, however, strong currents are moving, threatening to destroy the supposedly stable reality in which she lives.

One problem I have with Atwood’s writing is its monotony. Even at the most dramatic and turbulent moments in the novel, the tone barely changes.

Sometimes this becomes a real problem, because while reading, you do not always realize that the storm has arrived until you are already inside it. The same uniformity can also create boredom in passages devoted to landscape and philosophical reflection.

Atwood’s brilliance, however, is particularly evident in the final section of the novel: the “Historical Notes,” presented as an academic discussion held roughly 150 years later, after Offred’s account has been discovered.

That chapter adds perspective and depth to the novel and transforms the events that came before it in powerful ways.

In any case, I still prefer the book’s former Hebrew title, Ma’aseh Hashifcha, roughly The Handmaid’s Account, to the newer title, Sipura Shel Shifcha, The Handmaid’s Tale. It is true that this is Offred’s story, but in sound and meaning the earlier Hebrew title feels more fitting to me.

Highly recommended, but don't expect a cheerful summer read to cool down a hot day.

🤞 קבלו מייל מרוכז אחת לשבוע!

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.


לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

עטיפת הספר סיפורה של שפחה מאת מרגרט אטווד - חברה טוטליטרית, נשים כרחם בלבד, וגיבורה אחת שנאבקת להחזיר לעצמה את זהותה ואנושיותה...
סיפורה של שפחה
מאת מרגרט אטווד
כנרת זמורה דביר,
שנת 2012
, 352 עמודים
ז'אנר: דיסאטופיה

דירוג: 

Sivi’s Take

גלעד מפחידה פחות בגלל מה שהיא עושה, ויותר בגלל כמה מהר היא נעשית נורמלית.

השאר תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

Scroll to Top

לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא