📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
פולשת/ ארנה קזין
"פולשת" הוא הרומן השני בסידרת אליאנה דוידוב. ניכרת ברומן הזה בגרות ובשלות שלא היתה קיימת בספר הראשון בסידרה "גוזל" שכתבה …
קללת דרעי/ מרדכי גילת
כאילו לקוח מספר מתח: עיתונאים, תחקירים, איומים ולחצים, והכול סביב אדם אחד שהפך את הזירה הפוליטית לשדה קרב אישי.
קללת דרעי חושף את פרשת השוחד והמרמה של אריה דרעי, את מאבקי החקירה, את ההרשעה והמאסר. ואת השבר במערכת הציבורית שמהדהד עד היום…
שחור – חייו ומותו של זוהר ארגוב/ רינו צרור
לפני מספר ימים, חל יום השנה לפטירתו של זהר ארגוב, אחד מהזמרים הנערצים והגדולים שקמו לזמר המזרחי. לא בכדי הוא כונה "המלך". עד היום 35 שנים ….
חרשתא/ יהודית קגן
שדים שמדברים ארמית, ליליות שמבקשות דין וחשבון, בת שירות שמגלה שיש לה כוח עתיק בידיים ופולקלור יהודי שהופך לאקשן מודרני. "חרשתא" הוא לא עוד פנטזיה. הוא התעוררות.
מי שמחפש ספר שמפוצץ את המוח ואת ההלכה באותה נשימה זה בשבילכם.
✍️ שאר הפוסטים
יולנדה/ משה סקאל
יולנדה הוא רומן אישי ומלוטש על סבתא אחת, זיכרון, זהות והחיפוש אחר שורשים בעולם זר.
ספר חניכה רגיש ונועז שבו משה סקאל כותב את משפחתו, וכותב את עצמו.
אדל/ יוכי ברנדס
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
לחיות את הרגע/ לינדה מזרחי
היא רצתה להיות גננת. היא קיבלה שיעור מזורז בפרוטקשן, מועדון לילה, וגבר שמחייך יפה מדי בשביל להיות נקי. לחיות את הרגע הוא רומן פשע רומנטי קצבי, עם רגעים אלימים שקשה לנשום בהם, ובעיקר עם שאלה אחת שלא יורדת מהשולחן: כמה מהר אנחנו מוכנים להפוך פושע לנסיך, רק בגלל האהבה.
חיי חורף/ אורלי קסטל-בלום
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
רבות הדרכים/ שרון צוהר
עד שני שלישים רבות הדרכים כמעט עובד: רומן כתוב היטב, קצבי, עם שני קולות שמחזיקים סיפור של אהבה חוזרת. ואז מגיע השליש האחרון, והספר מחליט להפוך את הכאב למופע, ואת הטראומה למלודרמה במינון תורכי. התאכזבתי, בעיקר כי היה פה גרעין מצוין.
שלום לקנאים/ עמוס עוז
שלוש מסות קצרות של עמוס עוז על פנאטיות, זהות ותרבות ישראלית: פרק ראשון חד ומטלטל, פרק שני חכם על פלורליזם ופרשנות, ופרק שלישי על הסכסוך שמרגיש פחות מחובר לקודמים.