זהו ספר הביכורים של הסופרת.
נערה בת 16 נעלמת. משפחה נורמטיבית בתל אביב, אבל בשנה האחרונה הנערה שינתה את התנהגותה כשפגשה חברים חדשים בתיכון.
בימים הראשונים מתקבלות 2 שיחות מהחוטפים אבל לא נשלחת דרישת כופר. הצוות המשטרתי שבראשו החוקרת ליאורה דגני יוצאים למצוא את הבחורה כשהם במרוץ נגד השעון המתקתק.
ראשית הכתיבה מאוד בוסרית ורואים שזהו הספר הראשון של הסופרת. השפה דלה – אולי כי באנשי משטרה עסקינין ואולי כי הסופרת מנסה לשדר פשטות.
העלילה נעה על ציר הזמן ובעיקר בחדר החקירות – בו גלריית דמויות לא כל כך ססגונית עוברת. איכשהו כל הדמויות נתפסות שטוחות וחדגוניות לעומת דמות החוקרת, שהיא מין זאבה בודדה, אגרסיבית ומתוסכלת.
מעשנת ברצף ועל סף אלכוהליזם הבלשית מחפשת לעצמה מפגשי סקס חד פעמיים שבהם תפרוק את הצרכים המיניים שלה ואת המתח והתיסכולים שלה. בגיל 38 הדמות של ליאורה כבר אינה מחפשת זוגיות או שותף לחיים כך שהמפגשים האלה מתאימים לה. אבל משהו בתיאור המפגשים האלה מאוד גס, מאוד לא נשי ובעיניי מאוד חורק בבוטות שבו. וזו לא הבעיה היחידה בספר.
בניגוד לספר הנפלא שכתבה שילה ענבר, ברור לחלוטין שלסופרת אין רקע בחקירות משטרה והיא מייצרת חוסר אמינות בחלק מהפרקים שנובעים ממהלכים של החוקרים דוגמא גסה ובולטת ניתן למצוא בפרק 25, בחקירה של איתן.
כמו יתר השכנים, שהיו בקשר עם מאיה ומשפחתה, גם איתן ליפקה נחקר.
לצורך פתרון הסיכסוך בן בני הזוג הניצים, הסופרת מגייסת את החוקרת עזת הרוח וחדורת חוש הצדק שפשוט בלי בושה תנבור ותחפור ותפשפש ותקשקש במעשיו של איתן, עד שתחשוף את ערוותו של הנחקר בצורות מכוערות. היא גם ממשיכה ונסחפת אחר הגילויים שמעבירה לה אישתו של הצילום בפלאפון ונכנסת לסיכסוך משפחתי במקום להיכנס לחקירת עומק של נסיבות הרצח.
כל המהלכים שתיארתי בספויילר מעידים לכל הפחות על חוסר מקצועיות של החוקרים ומעל לכל על חוסר בשלות בכתיבה ובהבניית העלילה של הסופרת.
במהלך הספר, נוצר קשר אישי ומיני בין ליאורה המפקדת של צוות החקירה וגור, חוקר בצוות. נכון הוא שלעיתים עבודה צמודה ואינטנסיבית יוצרת קשרים בין חברי הצוות והקשר הזה מתפתח גם בין הדמויות בספר של שילה ענבר. אבל כאן הוא כל כך זר גם לדמות של ליאורה דגני וגם לסיטואציה שבה המפקדת והפקוד שלה מקיימים יחסים שהם בפירוש פסולים ואסורים, וזה עוד אחרי שלא פעם אחת נמסר לקורא שליאורה דגני למדה משפטים.
בצד החיובי של הקריאה, מדובר בקריאה קולחת. לא מפתיעה במיוחד אבל העליחה קצבית ושוטפת.
אולי בספר הבא – וברור שיהיה ספר הבא כי בסוף הספר הזה הגיבורה יוצאת לפגוש את המפקד שלה לקבל ממנו תיק רצח חדש- הדברים ישתפרו. ליאורה היא לא ליזי בדיחי, אין בה את האלגנטיות החדה שיש בליזי בדיחי.
תיק איה/ נילי אסיא
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2019, 272 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
ליאורה דגני #1
דף הסידרה –
