קובץ סיפורים מצויין ואפילו טוב יותר מהספר [b:המסע הלילי הארוך הביתה|32196594|המסע הלילי הארוך הביתה|Yitzhak Ben-Ner|https://i.gr-assets.com/images/S/compressed.photo.goodreads.com/books/1474774723l/32196594._SY75_.jpg|24348272] אותו אהבתי מאוד.
לכאורה הסיפורים מנותקים, אולם לדעתי בקריאה ביקורתית ניתן למצוא ברצף שבו הם מונחים לפני הקורא קשר תמטי המייצר תמונת מציאות של החיים בארץ ישראל מקום המדינה ועד שנות ה – 70: החל מנעורים בכפר בסיפור "משחקי חורף", דרך חיי העיר הגדולה טרום הקמת המדינה ב- "קולנוע" וכלה במפגשים הכואבים של הדמויות עם המוות ועם תוצאות המלחמה בסיפורים: "שקיעה כפרית", "ניקול" ו-"שמונה עשרה חודשים". בין לבין המחבר מצרף תיאור של החיים האזרחיים/ פוליטיים בסיפורים "קוקומו" המתאר את החלום לעלות לארךץ ישראל וב- "רומן זעיר" המתאר דמות חסרת שם של גבר זעיר בורגני המתעשר ומתאהב בגרושתו מחדש.
נדיר למצוא שפה כל כך עשירה ופואטית אפילו מרגשת. הגיגיה של הדמות חסרת השם "ברומן זעיר" על גרושתו ובכלל התיאורים של מגעיו עם נשותיו השונות התעלו בעיניי לדרגת אומנות של אירוטיקה מרומזת ולירית. תיאור חיי הכפר ב"משחקי חורף" וב"שקיעה כפרית" חדים ונושאים את ביקורתו של המחבר על חיי החברה בכפר, הדינמיקה בין החברים על המריבות והתככים ששולטים בהם עד כדי כך שהדמות של גיבור "שקיעה כפרית" מכפר על ניאופו באמצעות וויתור על עבודת האדמה והתגייסות למען המתים (הוא קברן והוא מוסר הודעות מוות למשפחות).
המוות שמלווה במרומז את גיבור "שקיעה כפרית" שאחיו התאום נפטר סמוך ללידתו, הופך בוטה בסיפור "ניקול" המתאר את יסוריו של אל"מ ברקו על חלקו במלחמת יום הכיפורים. את הסיפור הזה אני קוראת בפעם השניה, ורק עתה שמתי ליבי לנופך ההומו אירוטי שביחסו של ברקו ליונתן. בקריאה ראשונה סברתי שהיתה שם קינאה, הקריאה האחרונה פיכחה אותי ובמיוחד כאשר קוראים את הסיפור בצמידות ולאחר שקוראים את הסיפור "שמונה עשרה חודשים" העוסק באב המקבל הודעה שאחד מבניו התאומים נעדר בקרב. האב מסרב להפנים את המוות וחיי בהכחשה טוטאלית. בזמן שהאם והאח התאום מקבלים את בשורת איוב ומתאבלים יוצרים מעין הרכב משפחתי חדש שבו האם תלויה בבנה הנותר, האב ממשיך בהתכחשות תוך שהוא פועל בצורות הזויות שמבזות אותו פגעות במשפחתו ומנתקות אותו ממנה.
בסיפור "ניקול" ברקו לא רק מפנים את המוות הוא גם מנסה ביחסו לאלמנה לכפר עליו. בסוף הסיפור ניקול עושה עבורו את המעשה האולטימטיבי של הכפרה.
שלושת הסיפורים: שקיעה כפרית, שמונה עשרה חודשים וניקול הם לטעמי לב ליבו של הספר. יחד עם הסיפורים משחקים בחורף ורומן זעיר, בן נר משלים מעגל ביקורת שכפי שקראתי במקום כל שהו שזיכרוני לא מאפשר לי לשחזר, חובק את החברה הכפרית, האזרחית והצבאית.
מומלץ לקריאה בחום.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
