הציון של הספר מבוסס למעשה על הציון שנתתי למאמר האחרון שבו, "התלמוד והפולמוס העכשווי סביבו באוסטריה ובגרמניה" – מסה נפלא שכתובה באופן לוגי משכנע ומרחיבת דעת. יתר הספר לדעתי מגרד 2 כוכבים לא יותר.
למעשה את החלק הראשון של הספר, קראתי מקובץ שרכשתי אבל אז הסתבר לי שמדובר למעשה ב- 1/3 ספר. משיחה שניהלתי עם המפיץ באתר הבנתי שהמתרגמת התנגדה להעלות את כל הספר בקובץ והסכימה שרק 1/3 יעלה, דבר מוזר שכן באתר של המתרגמת נמצאים הקבצים של כל המסות שתירגמה. את החלקים השני והשלישי כבר קראתי מכותר באמצעות האתר שלהם שמספק גישה בלתי מוגבלת לקריאה און ליין של ספרי היסטוריה, תרבות, מדע ובקיצור ספריה ווירטואלית נפלאה.
החלק הראשון של הספר בעייתי ביותר. אחת הבעיות הקריטיות של הספר היא איכות ההגהות הלא קיימות לדוגמא בקטע הבא שזה אפילו לא פסקה קיימות 2 טעויות הגהה – "התופעה השכיחה ביותר מבין אלה אשר בבחינה במעמיקה חושפת את האופי המטאפיסי של האדם היא תופעת הצחוק. ידוע שרק האדם לבדו הוא בעל תכונה זו; החיות בוכות אמנם לפעמים אך הן אינן מוחקות לעולם"
הבעיה השניה הן ההנחות המופרכות שלו, שיתכן שהיו מקובלות בזמנו אבל היום פשוט נראות מגוחכות.
לדוגמא במאמר "סופיה: עקרונות התורה האוניברסלית" – "החיה הנבלעת לגמרי במציאות הנתונה, אינה יכולה לנקוט כלפיה עמדה ביקורתית ושלילית, ולפיכך היא אינה יכולה לצחוק; כי הצחוק מניח מצב חופשי: העבד איננו צוחק."
בעיה זו תמשך גם לחלק המכריע בספר העוסק במשמעות האהבה ושם זה פשוט יהיה קריטי-
"האמת. ככוח חי, כשהיא אוחזת בהווייתו הפנימית של האדם ומחלצת אותו ממש מתפיסה עצמית שקרית, נקראת אהבה. האהבה, כביטול ממשי של האנוכיות, היא ההצדקה הממשית והישועה של האינדיבידואליות. האהבה גדולה יותר מההכרה השכלית, אך בלעדיה לא הייתה יכולה להתקיים ככוח מושיע פנימי. מחלץ אך לא מחסל את האינדיבידואליות. רק בזכות ההכרה השכלית (או, וזה היינו הך, הכרת האמת) האדם יכול להבחין בהבדל בין עצמיותו, כלומר האינדיבידואליות האמתית שלו, ובין האנוכיות שלו, ולכן, כשהוא מקריב את האנוכיות הזאת ומתמסר לאהבה, הוא מוצא בה לא רק כוח חי, אלא גם כוח מחיה, ואינו מאבד עם האנוכיות שלו גם את הווייתו האינדיבידואלית, אלא להפך. מנציח אותה. בעולם החיות, בשל היעדר ההכרה השכלית אצלן, האמת המתממשת באהבה אינה מוצאת בהן נקודת משען פנימית לפעילותה, והיא יכולה לפעול רק במישירים, ככוח חיצוני המשתלט עליהן, כמכשיר עיוור לשם מטרות הטבע הזרות להן עצמן. כאן האהבה היא ניצחון חד־צדדי של הכללי, של המין, על הפרט, שהרי אצל החיות האינדיבידואליות תואמת את האנוכיות שבהוויתן, שהיא חלקית ובלתי אמצעית, ולכן האינדיבידואליות שלהן נכחדת יחד עם האהבה."
כדי לפשט את מה שהוא כותב – אנחנו בני האדם לא מבינים שהאהבה היא זאת שגואלת אותנו מהאנוכיות שלנו והיא הכח שמאפשר לנו לא רק לראות את האמת (שני פרקים לפני כן הוא טען שאהבה אמיתית תמיד מסתיימת במפח נפש ואכזבה ולרוב מובילה את האדם לסיים את חייו
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
