יש משפחות שלא מדברות. יש משפחות שלא שותקות. יש כאלה שקוראות אחת לשנייה את המחשבות, ויש כאלה שלא מצליחות אפילו לקרוא את ההודעות.
כאן תמצאו את הסקירות שלי על ספרים שמניחים את המשפחה על שולחן הניתוחים, לפעמים בזהירות, לפעמים עם גרזן. בין אהבה לאכזבה, שורשים וניתוקים, דורות ומיתוסים, כל משפחה נחשפת כאן בדרכה.
מרגישים בבית עם כאוס רגשי? אתם לגמרי במקום הנכון
🏡 מדריך ספרותי למשפחות לא מתפקדות (אבל סוחפות)
The Kill / Émile Zola
ספר נפלא, מטלטל, מקומם. עוסק בייצרים הבסיסיים ביותר של האדם: בתשוקה ובכסף. זוהי בכחנליה של שחיתות מוסרית ודירדור חברתי וריגשי. קראתי את הספר בתרגום …
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/ יניב איצקוביץ'
"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", הוא מקבץ של 4 נובלות שקשורות אחת לשניה בעיקר מבחינה אנושית, פחות מבחינה תוכנית. הקורא מלווה …
The Gentleman's Guide to Vice and Virtue / Mackenzi Lee
מסע חצוף ומרגש ברחבי אירופה של המאה ה־18: אהבה, חברות, פיראטים וחופש במיטב המסורת ההיסטורית־הומוריסטית של מקנזי לי.
Cross Her Heart/ Melinda Leigh
הספר הראשון בסידרת ברי טאגרט, שכוללת 11 ספרים, מציב רף גבוה לספרים הבאים בסידרה. במשך שנים החביאה ברי טאגרט את ההיסטוריה המשפחתית שלה. כשהיתה בגיל שמונה, היא, אחותה ואחיה …
✍️ ועכשיו – שאר התיק הרפואי
The Butterfly Lampshade/ Aimee Bender
איימי בנדר יודעת לגעת באימה, אבל היא מסרבת להישיר מבט לזעם ולגועל. ב-The Butterfly Lampshade היא הופכת טראומה מיתית לקיטש צהוב וקטן, ובוחרת בפיוט נקי על פני הלכלוך של החיים. סקירה על ספר שהיה יכול להיות פצע, ובחר להיות אהיל.
המלכה הלבנה/ פליפה גרגורי
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
רוחות עבר/ חגית בודנקין
כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם תקלות. רוחות עבר מבטיח מותחן, יומן היסטורי ומיסטיקה, אבל במקום עומק הוא מסתבך עם עצמו. וברגע שהיומן מהמאה ה־16 נשמע כמו פוסט מ־2026, האמון נשבר, והעלילה מתפרקת יפה, בדיוק כמו הכריכה.
This Christmas/ Leeanne Slade
חג מולד בלי נס. זוג אחד, ארבעה הורים, טבעת אחת, והרבה נימוס שמכסה על טרור רגשי. This Christmas זה לא רומן רומנטי, זו בדיקת מאמץ לזוגיות.
חדר הפרפרים/ לוסינדה ריילי
האם עודף נרטיבים יכול להטביע את הסיפור המרכזי? ב"חדר הפרפרים" של לוסינדה ריילי, כל סיפור משנה מקבל מקום, אבל חלקם לא מצדיק את נוכחותם. הסיפור של פוזי מונטגיו, אישה בגיל 70 שמגלה את הסודות שנסתרו ממנה כל חייה, טובע בין סיפורים מיותרים. ריילי מצליחה לפתח דמות נוגעת ללב, אך לא נותנת לה את ההזדמנות להתפתח.
Speak No Evil/ Uzodinma Iweala
Speak No Evil הוא רומן על אלימות שלא נראית כמו אלימות.
לא על זהות, לא על אמונה, לא על גזענות במובן הצפוי.
אלא על הרגע שבו אמת נאמרת בקול, והעולם סוגר עליה.
כמעט אולימפוס/ שושי בריינר
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.
ויפה היתה שעה אחת קודם/ סמי ברדוגו
הוא מועמד קבוע לספיר. הממסד מאוהב. הרעיונות גדולים.
אבל משהו עמוק נשבר בדרך בין שפה לאדם.
“ויפה היתה שעה אחת קודם” הוא רומן שמבקש להיות עצום, ונותר עם קורא עייף, מנוכר, וכועס.
סקירה בלי כפפות.
חלום עולם הפוך/ אילנה ברנשטיין
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.