ספר מאכזב לטעמי, מיותר ולא מרנין כמו אחיו האנגלוסקסי.
שני הסיפורים הראשונים: "יום בחיי עיתונאי אמריקאי ב- 2889 " מאת ז'ל ורן ו- "לפני הלילה" מאת "מרסל פרוסט – סתמיים ולא מצאתי בהם דבר מרנין או מפעים כפי שמצאתי באוסף האנגלוסקסי. יום בחיי עיתונאי מפליג שנים קדימה להתפתחויות טכנולוגיות שבזמנו של וורן נראו דמיוניות אבל בימנו לא מסעירות את הדימיון.
הסיפור השלישי:"הממריצים המודרניים" מאת אונרה דה בלזק, הוא למעשה מסה, או מאמר דעה של הכותב על השפעות
ממריצים מסוג טבק, תה, קפה, אלכוהול וסוכר על הגוף האנושי. כפי שציינתי, לא ברור לי מה עבר במח של העורך שבחר את המסה הזו. זוהי מסה לכאורה רפואית העוסקת במרכיבי תזונה/צריכה והשפעתם על הגוף. היא כוללת כל מיני הנחות מופרכות והזויות וגם אין לי מושג אם הן נכונות ולדעתי גם לכותב המאמר לא היה מושג.
"הטבע רוצה שכל האיברים ישתתפו בחיים במידה שווה; לעומת זאת, החברה מעודדת אצל בני האדם צימאון מיוחד לתענוג זה או אחר, שסיפוקו שולח אל איבר מסוים כוח רב יותר מן הנחוץ לו, ובמקרים רבים — את כל הכוח כולו. בעוד האיבר החמדן זוכה בכוח רב יותר, שהושקע בו, האיברים המקופחים מפסידים את הכוח הזה. מכך נובעות מחלות, וללא ספק — משך החיים מתקצר. "
אולי המסה הזו שיעשעה את העורך שסבר שהקורא המודרני צריך להכיר אותה כי יש בה משהו סיפרותי או גדולה שחייבת להיות מושפעת על הקורא, אבל אותי היא לא שיעשעה, לא עיניינה ואין בה שום דבר שעונה על היומרה שנטענה בכריכת הספר "ב"חמישייה צרפתית" הועמדו זה לצד זה קולות ספרותיים מכוננים שהם ביטוי מרכזי לתקופת הזוהר של צרפת – רגע היסטורי וספרותי יחיד במינו שלא היה כמותו לפניו ואחריו." אולי בלזק הוא קול סיפרותי מכונן אבל במאמר שצורף לקובץ אין שום דבר סיפרותי.
הסיפור הטוב בקובץ הוא "בעבור לילה אחד של אהבה" מאת אמיל זולא המתאר באופן חתרני את מערכות היחסים בין אריסטוקרטים לבני העם הפשוט.
הסיפור מתאר את אהבתו החסרת סיכוי של זוליאן מישו לשכנתו תרז דה מרזאן ואת גורל אהבה זו. הסיפור נע בין זוליאן לתרז, נערה שהסופר מגדיר כ-"ילדה רעה" שהוריה שלחו אותה למנזר כדי שתתבגר להיות האישה האריסטוקרטית ובעלת הגינונים שהיא אמורה להיות.
לסיפור נוספת צלע ואף רובד שלם כשהסופר מצרף את קולומבל, גמד שמשך כל חייו התנהלו בצילה של תרז. הוא היה בתחרות עימה וביחסי שינאה אהבה איתה. היא היתה המלכה והוא היה העבד. כשהיא שבה מהמנזר, תרז וקולומבל חוזרים לדפוס יחסיהם הקודם ובמקביל קולומבל לועג ומשפיל את זוליאן מישו.
אט אט פורס הסופר את מערכת היחסים ואת הנסיבות שהובילו לשיא המפתיע של הסיפור.
הוא מתאר את חיבוטי האהבה של זוליאן, את סיבלותיו לנוכח יחסו של קולומבל ואת כאבו. מאידך הוא מתאר את מערכת יחסיהם הקיצונית וההרסנית של תרז וקולומבל ואת האופן שבו זוליאן משתלב במערכת יחסים זו.
סיפור קיצבי, חזק בדיוק מה שציפיתי לקבל בקובץ מסוג זה.
הסיפור האחרון בקובץ "נציב יהודה" מאת אנטול פראנס, מביא לקידמת הבמה את פונטיוס פילאטוס שבשיח עם חברו מעלה זיכרונות מתקופת שילטונו ביהודה וממערכת יחסיו עם היהודים. הסיפור טוב יותר משלושת הסיפורים הראשונים בקובץ אבל עדין אינו מתעלה לרמה של סיפורו של זולא.
סה"כ כפי שכתבתי אכזבה בעיניי.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
