זהירות ארוך ומלא בספויילרים אבל לא כאלה שהורסים את הקריאה ביצירה

פיליפ פולמן נולד באוקטובר 1946. הוא סופר בריטי שהתחנך באוקספורד. הוא כתב את טרילוגיית חומריו האפלים ועוד מספר ספרים המכוונים לילדים ובני נוער, אולם מושכים תשומת לב גם של מבוגרים בגלל הרבדים העמוקים של הכתיבה שלו.

טרילוגיית חומריו האפלים מורכבת משלושה כרכים: “אורות הצפון” או כפי שהוא תורגם לעברית מאמריקאית “המצפן הזהוב”, “הסכין המעודן” ו”משקפת העינבר”.

הסיפור מתחיל בכרך הראשון כסיפור פנטזיה טיפוסי, הקורא מתוודע לגיבורה ליירה בלקאווה, שהוריה נספו בתאונת דרכים והיא הגדלה ע”י מלומדים בקולג’ ג’ורדון באוקספורד. החיים באוקספורד של ליירה מאוד מזכירים את המציאות רק שקולג’ ג’ורדון לא קיים במציאות.

במקביל הקורא מתוודע לדמון של ליירה, פנטלימון. דמון הוא בן דמות חיה, והוא מבטא את הנשמה השניה של בני האדם בעולם של פולמן.

ואז יום אחד שומעת ליירה בחשאי הרצאה של בן דודה, עזריאל, על חלקיקים אלמנטריים מיוחדים שנמשכים רק למבוגרים וכמעט לא לילדים. דרך הרצאה זו מתוודעת ליירה לאבק, חלקיקים אלמנטריים מוזרים שלפי הכנסיה הם אלו המהווים את העדות לחטא הקדמון.

האבק באופן בלתי מוסבר נמשך פחות לילדים ולכן שלוחה של הכנסיה מנהלת מחקרים בילדים שנחטפו לצפון הרחוק.

אחרי שביום בהיר נחטף חבר הטוב ביותר של ליירה, רוג’ר נער המטבח, ליירה והדמון שלה יוצאים למסע להשבת רוג’ר והילדים האחרים.

הספר הראשון מסתיים כשליירה עוברת בגשר האבק לעולם מקביל לשלנו.

הספר הראשון מתחיל לאט וצובר תאוצה, כאשר בערך באמצע הספר, הוא הופך מרתק וקשה להניח אותו מהיד.

הספר השני, אינו מתחיל בדיוק מהנקודה בה הקורא פוגש לאחרונה את ליירה. בספר השני הקורא פוגש את ויל פארי. ויל הוא ילד בן 12 שחי באוקספורד, אבל אוקספורד שונה מזו של ליירה.

אמו של ויל חולה ואביו נעלם במסע מחקר לצפון הרחוק. ויל מאוד רוצה למצוא את אביו אבל הוא נאלץ להישאר עם אמו שמידי תקופה מחלתה מחמירה עקב התחושה שהיא נרדפת ע”י זרים.

לאחר שאנשים פורצים לביתו של ויל והוא הורג אחד מהם, הוא בורח משלטון החוק מתוך חוסר ידיעה שהאיש נהרג בשוגג. בזמן הבריחה הוא עוקב אחר חתולה מסתורית ובעזרתה הוא מוצא חלון אל עולם מקביל שם הוא פוגש את ליירה.

אבל העולם של צ’יטגטסה הוא מקום מפחיד. אין בו כמעט מבוגרים , באוויר מרחפים מלאכים ועל האדמה אורבים רפאים, זוללי נשמות.

רק כשויל פוגש את ליירה, הקורא מצליח להבין עד כמה אוקספורד של ליירה שונה מאוקספורד של העולם שלנו.

ליירה עסוקה בחיפוש המתמיד אחר האבק וויל בחיפוש אחרי אביו, אבל הם נאלצים לאחד כוחות לאחר שליירה עושה טעות הגורמת לה לאבד את האלתיומטר ומחייבת את ויל להילחם על הסכין המעודן.

הספר השני עוצר נשימה, הוא מקריז במובן זה שאין בו רגע דל ולא אוויר לנשימה (לא לקורא ולא לדמויות). האירועים רודפים אחד את השני בקצב מסחרר והתחושה שלי היתה של רוח תזזית.

הסופר לא מוסיף פרטים לעלילה מעבר להצגת דמויות חדשות לעולם הפנטזיה שנרקם בספר הראשון. העלילה הבסיסית נשארת זהה והקורא לא לומד את הפרטים לרוחב אלא לעומק: הקורא לומד על משמעות אומץ, גבורה, חברות, נאמנות. עדין ישנם הרבה דברים במארג שלא ברורים, כמו הסיבות שמניעות את הדברים, אבל ישנה תחושה חזקה של הערכות לקראת.

כנראה לקראת הספר השלישי.

בספר השלישי, משקפת העיבנר, הסאגה מגיעה לשיאה המהמם. רוב רובו של הספר עוסק במסע של ליירה וויל לארץ המתים. פולמן מציג עוד מספר דמויות חדשות, אבל הוא בעיקר מתמקד בעיבוי של העלילה , סגירת הקצוות שנשארו פתוחים בספרים הקודמים ושכנוע של הקורא בתמות המרכזיות שמובילות את הכתיבה שלו.

בחלק הזה הוא סוגר את הקצוות הנוגעות ללורד עזריאל ומלחמתו בסמכות, את הקצוות הנוגעות לאימה של ליירה גב’ קולטר , את הקצוות הנוגעות למדענית מארי מאלון, לוויל ולליירה.

היצירה כולה מתעתעת בקורא והולכת על הגבול הדק שבין טוב לרע ולאבחנה היחסית בעייתית שבינהם. מבחינה זו פולמן יוצר מערך קוהרנטי שתומך בתמה המרכזית שלו, דבר שמקנה יתר אמינות לספר ולדמויות.

הספר השלישי קשה לקריאה לא רק בגלל הרעיונות שבו אלא גם בגלל הקצב שבו מתפתחים הדברים ובגלל שפולמן בחר לסכם את כל הסאגה דווקא בספר הזה.

כפי שכתבתי, הסיפור מתחיל בכרך הראשון כפנטזיה טיפוסית אבל מתפתח לשכבות אלגוריות של משמעויות העוסקות במטפיזיקה, פילוסופיה, פיזיקה קוואנטית ופילוסופיה של הדת. בשל כך רבים טענו כנגד פולמן שהספרים שלו אינטלקטואלים מידי עבור ילדים ובני נוער.

העלילה מתרחשת בעולמות מרובים והיא נעה בין עולמות אלטרנטיביים תוך שפולמן מנצל את הידע שלו בתורת קוונטים בכדי לממש כל אחד מהאספקטים המוכרים מהתיאוריה.

הוא עושה שימוש מופלא בפרדוכס החתול של שרדינגר, ולמי שלא מכיר החתול של שרדינגר נמצא בתוך קופסא וכל שמן שלא פותחים אותה הוא נמצא בו זמנית בשני מצבים : חי ומת. באותו אופן במקביל לעולם שלנו מתקיימים עשרות יקומים וכל בחירה שלנו למעשה מבטלת אפשרויות בחירה אחרות אבל לא מוחקת אותן לחלוטין הן ממשיכות להתקיים בעולם מקביל.

הספר הראשון זכה בשנת 1995 בפרס קרנגי לספרות ילדים. הספר השלישי, זכה בשנת 2002 בפרס “וייטברד”. הוא היה ספר הילדים הראשון שזה בפרס זה.

בשנת 2003 הטרילוגיה מוקמה במקום ה- 3 בסקר הקריאה הגדול של ה- BBC. כמו ספר הארי פוטר, גם הטרילוגיה הזו היתה בלב המחלוקת במיוחד בין קבוצות של זרמים נוצריים שמרניים לבין קבוצות אנטי נוצריות.

תומכי הגישה שפולמן ממשיך קו אקטביסטי נגד זרמים שמרניים מצביעים על מאמר ביקורת שפרסם על סידרת “נרניה”, אותה פולמן הוקיע כתעמולה נוצרית ובמאפיינים השליליים של הכנסיה בטרילוגית חומריו האפלים.

שתי הסדרות (חומריו, נרניה) דומות במאפיינים רבים כמו: ילדים העומדים מול בחירות מוסריות של מבוגרים, דיבור עם בע”ח, אלגוריות דתיות, עולמות מקבילים וגורל העולם התלוי על בלימה (מזכיר גם את הארי פוטר). הספר הראשון שפורסם מסידרת “נרניה” (האריה, המכשפה וארון הבגדים) מתחיל בתיאור ילדה המסתתרת בארון בגדים. באופן דומה גם בספר הראשון של “חומריו האפלים”.

רבים רואים בסידרת “חומריו האפלים” מרד גלוי כנגד הדוגמה המוצגת ב”נרניה”. דוגמה המושפעת ממסרים נוצריים.

פולמן מותח ביקורת בעיקר על המרפא הבדיוני שהמציא לואיס נגד הסרטן וטוען שמרפא זה מעלה בילדים שבעצמם חולים תקוות שווא.

בשנת 2005 (השנה) זכה פולמן בפרס אסטריד לינדגרן לספרות ילדים.

מומלץ בחום.

His Dark Materials#2

לדף הסידרה –

His Dark Materials