אתי החיים משחק הרבה/ דויד גרוסמן

שם הספר, "איתי החיים משחק הרבה" הרתיע אותי וכמעט שלא קראתי את הספר, לולאי אייקסט העלו אותו לאפליקציית הספרים המוקלטים שלהם בביצוע נפלא של תמר שדה. אחד הביצועים הטובים ביותר של אייקסט.
בדיעבד אני שמחה שקראתי את הספר, יש בו קטעים חזקים ביותר והוא אחד הספרים הטובים שכתב גרוסמן.

זהו סיפורה של אווה פאניץ' נהיר, או מי שתכונה בספר וורה. אישה אמיצה שבעת שילטונו של טיטו ביגוסלביה (מדינה שכיום אפילו לא קיימת על המפה) סירבה לחתום לשילטונות שבעלה מילוש, שהתאבד, היה בוגד ומתומכי הקומוניזם. בעקבות הסירוב היא נשלחה לאי גולי אטק, שם במשך שלוש שנים עבדה עבודות כפייה וסבלה מתת תנאים אנושיים, עינויים ובקיצור שהתה בגהינום.

בגיל 90, וורה, בתה נינה ונכדתה גילי, יוצאות במסע היטהרות וגאולה לאי גוליאטק. מלווה אותן בעלה לשעבר של נינה ואביה של גילי, רפי.

אחרי התחלה מקרטעת ובלתי ברורה, הסיפור נכנס למקצב ותלם. הכתיבה והסיפור סוחפים מאוד, מסקרנים והדמויות מרתקות.
מאידך, בחלקים מסויימים, גרוסמן פשוט הורס, פשוטו כמשמעו, את הרגע בהתעקשות לא ברורה של הדמויות להבין ולפרשן, לזכור ולא לשכוח והכי חשוב לא לסלוח. כל זה במסע שמטרתו ומהותו סליחה וגאולה.

הדבר אמור במיוחד בקטע חזק שבו וורה מתוודה על הבחירה שעשתה בין בתה נינה ובין שמירה על זיכרונו של בעלה המת ואז כשד שקפאו גרוסמן מתעקש באמצעות הדמות של גילי לפרשן לקורא את הדילמה שוורה עמדה בה ואת הבחירה שעשתה תוך שהוא הורס ומחרב את הקטע האלמותי הזה שהעלה לי דמעות בעיניים. אל תדאגו זו לא הפעם היחידה שהוא עושה את זה והוא חוזר על התרגיל הזה בוורסיות שונות לאורך כל החלק האחרון של הספר תוך שהוא מאכיל את הקורא בכפית במה שברור ולא דורש פרשנות. כל כך מעצבן ומאכזב חוסר האמון של גרוסמן באינטיליגנציה של הקוראים שיבינו. אף אחד לא אמר לגרוסמן שיש קסם בדברים הנסתרים?

אני חייבת להתוודות שהציון 4 כוכבים נובע לא רק מהאכזבה שלי כפי שתיארתי אותה בספויילר, אלא גם מהבחירה של גרוסמן לנקוט עמדה לגבי הבחירה של וורה. או גם אם גרוסמן לא נוקט עמדה, הדמויות של גילי ונינה בהחלט נוקטות ואין בהן שום חמלה ושום אמפטיה לוורה. אישית הרגשתי הרבה יותר סלחנית ומבינה כלפי וורה ולא הרגשתי צורך לשפוט אותה ואת מעשיה. נהפוך הוא הרגשתי שהיא שילמה מחיר יקר ביותר שלא לאמר שהבחירה שלה היתה אידיאולוגית ואף מוצדקת.

לעומת הבחירה של נינה. כל זה מבלי שהדמויות הבלתי סלחניות של נינה וגילי יסתכלו על הדבשת על עצמן, על עברן, ההווה שלהן והעתיד. מבלי שיתנו חשבון ודעתן על מערכת היחסים המורכבת של נינה וגילי הכרוכה בפרשיית העזיבה של וורה את נינה בשל הכליאה שלה בגולי אטק ומאידך פרשיית עזיבתה של נינה את גילי לשם מה? לשם מסע זינזונים בארה"ב.

ובכל זאת למרות כל מה שכתבתי למעלה, הספר הוא אחד הספרים המוצלחים של גרוסמן. הוא נוגע ללב ומרגש, גם כשיש בו אלמנטים הזויים ובלתי אמינים, הוא מאפשר לקורא להתחבר לעלילה ולדמויות ולהרגיש אליהן אמפטיה.

sivi

אמא במשרה מלאה ואשת קריירה, תולעת ספרים היסטרית וצלמת בצוק העיתים. דעתנית וחובבת פוליטיקה ופילוסופיה. שואפת להגיע לירח ומקווה שזה יקרה לפני שהירח יגיע אלינו. אני מאחלת לקוראי הבלוג נסיעה נעימה!

See Full Bio