יש משפחות שלא מדברות. יש משפחות שלא שותקות. יש כאלה שקוראות אחת לשנייה את המחשבות, ויש כאלה שלא מצליחות אפילו לקרוא את ההודעות.
כאן תמצאו את הסקירות שלי על ספרים שמניחים את המשפחה על שולחן הניתוחים, לפעמים בזהירות, לפעמים עם גרזן. בין אהבה לאכזבה, שורשים וניתוקים, דורות ומיתוסים, כל משפחה נחשפת כאן בדרכה.
מרגישים בבית עם כאוס רגשי? אתם לגמרי במקום הנכון
🏡 מדריך ספרותי למשפחות לא מתפקדות (אבל סוחפות)
יצורים נבונים להפליא/ שלבי ון פלט
סיפור על אלמנה, צעיר תועה ותמנון פאסיפי חכם במיוחד. שלבי ון פלט טווה רומן עדין, מרגש ושנון על בדידות, שייכות והיכולת להרגיש גם מבעד לזכוכית.
אישה בשמלה ירוקה/ מיה לוי־ירון
לא בכדי הספר היה מועמד לפרס ספיר, סיגנון הכתיבה, אף על פי שיש בו משהו מזרם התודעה, עדין רק נושק לו ומצליח באופן הזה להיות מלא עומק ורגש….
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/ יניב איצקוביץ'
"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", הוא מקבץ של 4 נובלות שקשורות אחת לשניה בעיקר מבחינה אנושית, פחות מבחינה תוכנית. הקורא מלווה …
שאגי ביין/ דאגלס סטיוארט
שאגי ביין, הוא ילד מוזר בן 6, שנאבק בחזיתות רבות במציאות חייו: הוא ילד שלישי של אגנס ביין, אישה יפיפיה, בת יחידה, הנשואה לנהג מונית בשם שאג….
✍️ ועכשיו – שאר התיק הרפואי
The Butterfly Lampshade/ Aimee Bender
איימי בנדר יודעת לגעת באימה, אבל היא מסרבת להישיר מבט לזעם ולגועל. ב-The Butterfly Lampshade היא הופכת טראומה מיתית לקיטש צהוב וקטן, ובוחרת בפיוט נקי על פני הלכלוך של החיים. סקירה על ספר שהיה יכול להיות פצע, ובחר להיות אהיל.
המלכה הלבנה/ פליפה גרגורי
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
רוחות עבר/ חגית בודנקין
כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם תקלות. רוחות עבר מבטיח מותחן, יומן היסטורי ומיסטיקה, אבל במקום עומק הוא מסתבך עם עצמו. וברגע שהיומן מהמאה ה־16 נשמע כמו פוסט מ־2026, האמון נשבר, והעלילה מתפרקת יפה, בדיוק כמו הכריכה.
This Christmas/ Leeanne Slade
חג מולד בלי נס. זוג אחד, ארבעה הורים, טבעת אחת, והרבה נימוס שמכסה על טרור רגשי. This Christmas זה לא רומן רומנטי, זו בדיקת מאמץ לזוגיות.
חדר הפרפרים/ לוסינדה ריילי
האם עודף נרטיבים יכול להטביע את הסיפור המרכזי? ב"חדר הפרפרים" של לוסינדה ריילי, כל סיפור משנה מקבל מקום, אבל חלקם לא מצדיק את נוכחותם. הסיפור של פוזי מונטגיו, אישה בגיל 70 שמגלה את הסודות שנסתרו ממנה כל חייה, טובע בין סיפורים מיותרים. ריילי מצליחה לפתח דמות נוגעת ללב, אך לא נותנת לה את ההזדמנות להתפתח.
Speak No Evil/ Uzodinma Iweala
Speak No Evil הוא רומן על אלימות שלא נראית כמו אלימות.
לא על זהות, לא על אמונה, לא על גזענות במובן הצפוי.
אלא על הרגע שבו אמת נאמרת בקול, והעולם סוגר עליה.
כמעט אולימפוס/ שושי בריינר
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.
ויפה היתה שעה אחת קודם/ סמי ברדוגו
הוא מועמד קבוע לספיר. הממסד מאוהב. הרעיונות גדולים.
אבל משהו עמוק נשבר בדרך בין שפה לאדם.
“ויפה היתה שעה אחת קודם” הוא רומן שמבקש להיות עצום, ונותר עם קורא עייף, מנוכר, וכועס.
סקירה בלי כפפות.
חלום עולם הפוך/ אילנה ברנשטיין
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.