אנה קארנינה /לב ניקולייביץ' טולסטוי

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה."

כמרבית הקלאסיקות של המאה ה – 19, הרומאן "אנה קארנינה" פורסם כרומאן בהמשכים בעיתון. בשנת 1877 פורסם בשלמות כספר ונחשב לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים.

העלילה נעה בשלושה צירים:

סיפור אהבתם הטראגי של אנה קארנינה והגראף ורונסקי.
סיפור אהבתם של קיטי שצ'רבצקיאה וקונסטנטין לוין, בעל אחוזה עשיר שמעדיף את חיי הכפר.
וסיפור נישואיהם האומללים של דריה (דולי) אלכסנדרובנה וסטיווה אובלונסקי.

הצירים מתנהלים במקביל ולמרות שההתקדמות בהם עצמאית ואינה תלויה בצירים האחרים, העלילות השונות מולחמות בתפרים עדינים, מעשירות אחת את השניה ומייצרות תמונה פנורמית.

נקודת פתיחת הרומאן צופה פני העתיד –

אנה מגיעה למוסקבה לסייע לאחיה (סטיווה אובלונסקי) וגיסתה דולי, ליישב את הקרע בנישואין שלהם. בני הזוג אובלונסקי משתייכים למעמד הגבוה. סטיווה, טיפוס נהנתן, בזבזן ובוגדן. הוא נתפס כשהוא בוגד בדולי עם אחת המשרתות. דולי מסרבת להבליג על גילוי הבגידה האחרון, ומתכננת לעזוב אותו עם חמשת ילדיהם.

באופן אירוני וצופה פני עתיד, דווקא אז אנה מגיעה למוסקבה ובתחנונים משכנעת את דולי שלא לבצע את תוכניתה לעזוב. מתוך תחושת אחריות, דולי נעתרת לאנה ונשארת כלואה בנישואים אומללים בעוד היא אומללה, סטיווה ימשיך לבגוד בה ולבזבז את כספם.

בזמן שאנה מגשרת על הפערים בין אחיה לגיסתה, היא נזכרת בנישואים האומללים שלה לאלכסיי אלכסנדרוביץ', איש הממשל הרוסי, בירוקרט וטכנוקרט שבעיניי אנה נתפס כחסר רגש ויכולת אהבה.

במהלך שהותה במוסקבה, אנה מוזמנת לארוחת ערב בה היא פוגשת בגראף אלכסי ורונסקי. באותו מועד ורונסקי, איש צבא חושב להציע נישואים לקיטי שצ'רבצקיאה, אחותה של דולי (גיסתה של אנה). אולם, מהרגע בו הוא פוגש באנה, הוא מפתח אובססיה חולנית כלפיה. כמוכה סנוורים הוא מחזר אחריה באופן נמרץ וזונח לאנחות את תוכניתו להינשא לקיטי.

קיטי שמאוהבת בורונסקי, חשה שהוא הולך להציע לה נישואים. לפני שארוחת הערב מתחילה ולפני שהאורחים מגיעים, היא מסרבת להצעת נישואים של קונסטנטין לוין, ידיד המשפחה שנים רבות שרואה בקיטי את אהבת חייו. כאשר האירוע בין ורונסקי לאנה מתפתח, קיטי מבינה שלא תקבל הצעת נישואים ליבה נשבר והיא שוקעת בדיכאון עמוק.

לוין מצידו נשבע לעולם לא להתחתן ועוזב לכפר.

"הוא ירד למטה, משתדל שלא להביט לעברה, כשם שנמנע אדם מלהביט על השמש, אבל הוא ראה אותה, כשם שרואים את השמש גם בלי להביט."

מערכת היחסים של אנה עם ורונסקי נעה בין שני קטבים: אקסטזה ופסימיות.

בצד האקסטטי שניהם פורצים מסגרות חברתיות שמרניות וחוגגים את אהבתם עד אובדן רציונליות. אנה, שהצילה את נישואי אחיה, עוזבת את בעלה למרות סירובו לתת לה גט. היא גם עוזבת את בנה אותו היא אוהבת אהבה עמוקה. היא עוברת לחיות עם ורונסקי, הרה ממנו ויולדת את בתו. הם מטיילים באירופה בעוד החברה הרוסית הגבוהה כולל בני משפחתה נחרדים מהאופן שבו היא דורכת על עקרונות הדת המקודשים.

בצד הפאסימי, אנה משלמת מחיר אישי כבד. היא נעה בין שימחה לדיכאון ונמצאת בסערה רגשית מתמדת. היא מודרת מהחברה הגבוהה ומתמודדת עם בדידות חברתית שקשה לה לשאת. הדבר החשוב מבחינתה, היא איבדה את הקשר עם בנה בעקבות סירובו של בעלה לאשר לה לראות את הילד, מה שמאיץ את ההתדרדרות הנפשית שלה ושקיעתה לתוך מרה שחורה.

גם על בעלה אלכסיי אלכסנדרוביץ', עוברת תקופה קשה של סערות רגשיות. למרות שהוא נתפס כבירוקרט וטכנוקרט וכחסר רגש או יכולת אהבה, העולם הפנימי שלו עובר טלטלה קשה. טולסטוי מביא את הקרע בנפשו לביטוי כאשר הדמות של אלכסיי אלסנדרוביץ' מתלבטת ביחס לזכותה של אנה לגט בתנאים שיאפשרו לה להיות בקשר ולראות את בנה.

כך מערכות היחסים של אנה ו-ורונסקי ושל דולי וסטיווה עומדות כשני קצוות מנוגדים לסגנון חיי נישואים ומשפחה: בצד האחד, אנה ו- ורונסקי, מתקדמים, נאורים מנהלים חיי זוגיות ומשפחה שלכאורה מבוססים על אהבה. אולי יותר מידי אהבה. מהצד השני דולי וסטיווה, שמרניים, מנהלים חיי זוגיות ומשפחה אומללים שבהם צד אחד סובל והשני מתנהל בהפקרות.

לצד שני זוגות אלה, מציג טולסטוי את האופציה השלישית קיטי שלאחר החלמתה משברון הלב נישאת ללוין.

קיטי ולוין נישאים מאהבה. לוין הוא בעל אחוזה וחקלאי בנשמתו. הם חיים רחוק ממוסקבה ומהחברה הגבוהה ומנהלים חיי חקלאים הקשורים לאדמתם. למרות שהנישואים שלהם מוצגים כאנטיתזה לזוגיות של אנה ו-ורונסקי ולחיי הנישואים של דולי וסטיווה, אליה וקוץ בה, בזמן שקיטי מאושרת בהיותה אם, אשת איש ואשת חקלאי, לוין אינו מוצא את מלוא האושר והסיפוק בחיי הנישואים שלו ובפרקים האחרונים של הספר, הוא שוקע בתהיות אקזסטינציאליות ועל משמעות חייו.

באופן מעניין טולסטוי מציג שלושה דיוקנאות של נישואים וזוגיות ושלושתם נטולי רומנטיקה. הוא מתאר מערכות מוכות בפגמים ובעיות : בוגדנות, שיעמום, קנאה, חוסר תשוקה ונטישה. יחד עם זאת, בנישואים של לוין וקיטי הוא מציג מודל שצולח את הבעיות הללו.

"הוא ידע שהדרך היחידה להנצל מבני אדם היא להסתיר את החולשות שלך."

הספר כולל גם דיון במגוון נושאים שונים שנקשרים לחיים ברוסיה של המאה ה – 19 –

טולסטוי מדגיש את המתחים הבין מעמדיים שצפים בסיטואציות שונות. לא מדובר רק במתחים הטבעיים שבין חיי העירוניים והכפריים ובין מעמד האריסטוקרטים לפשוטי העם, אלא, בעיקר במתחים שהיו קיימים עקב שיטת הממשל הרוסית שהיתה מבוססת על צמיתות. הגיבור לוין, הוא לכאורה מהתורמים הגדולים לשינוי שחל ב 1861 וממובילי הרפורמה האגררית ברוסיה (ביטול שיטת הצמיתות והעברת חלק מהאדמות לשימוש פרטי של האיכרים).

נושא נוסף אותו טולסטוי מדגיש היא הצביעות החברתית והיחס המפלה בין נשים לגברים. אנה מודרת מהחברה בשל ההחלטה שלה לעזוב את בעלה ולחיות עם ורונסקי זאת למרות שרוב האריסטוקרטיה ניהלה רומאנים מחוץ לנישואים. בזמן שאנה מבודדת ומדברים בה סרה, עורו של ורונסקי אף לא נשרט.

בחלק האחרון של הספר, מפיץ טולסטוי את משנתו ביחס לאמונה. הוא עושה זאת באמצעות לוין וההתלבטויות הקיומיות שלו. לוין היא דמות שלאורך רוב הספר מעונה בספקות קיומיים. בחלק האחרון של הספר הוא חווה התגלות ואת כוחה של האמונה באל. רק באמצעות כוחה של האמונה, לוין חווה את השלווה.

אורך הספר, רוחב היריעה, העושר העלילתי והיקף הנושאים שטולסטוי מציג לקורא, מקשים על סקירת הספר בשלמות. מה שעוד מקשה זו הבחירה המודעת של טולסטוי לתת לספר את השם "אנה קארנינה" כאשר מחציתו לפחות מוקדשת לקונסטנטין לוין, לעיסוקו ביחס שבין מעמד האיכרים והקשר לאדמה ולעיסוקו בשאלת האמונה והיעדרה.

הקריאה בספר נעה בין פרקים קיצביים שמתארים את הנפילה הספיראלית של אנה ופרקים איטיים ומהורהרים. זו קריאה שמחייבת סבלנות והסתגלות במיוחד לשמות הרוסיים ולסיגנון המקושט ולבסוף בכל זאת מדובר ב- 975 עמודים.

בסוף הספר הרגשתי מותשת. טולסטוי מיטיב להכניס את הקורא לנבכי נפשה המסוכסכת של אנה, בגלישה למצבי רוח משתנים שנעים בין אופוריה, טירוף של קינאה ודיכאון אינסופי. גם החלק האחרון שעסק בעיקר בלוין והתחבטויותיו לא נתן לספר הרגשה אוורירית.

יחד עם זאת, העושר של הכתיבה והעלילה מפעימים. אין ספק שמאוד קשה למצוא מתחרים לטולסטוי בדור ה – 120 תווים.

Anna Karenina / Leo Tolstoy

Like many nineteenth-century classics, Anna Karenina was first published in installments before appearing in book form in 1877.

The novel moves along three major axes.

The first is the tragic love story of Anna Karenina and Count Alexei Vronsky.

The second is the relationship between Kitty Shcherbatskaya and Konstantin Levin, a wealthy landowner who prefers rural life.

The third is the unhappy marriage of Darya, Dolly, Alexandrovna, and Stiva Oblonsky.

These narratives develop independently, yet Tolstoy stitches them together so delicately that each one enriches the others and contributes to a broad panoramic portrait of Russian society.

The novel opens with a moment that already foreshadows much of what follows.

Anna comes to Moscow to help her brother Stiva and his wife Dolly repair their marriage after Dolly discovers that Stiva has been having an affair with a household servant.

Stiva is charming, pleasure-loving, irresponsible, and repeatedly unfaithful. Dolly initially intends to leave him with their children.

Ironically, Anna persuades Dolly to stay.

Dolly remains trapped in an unhappy marriage while Stiva continues much as before.

At the same time, Anna herself is living in an emotionally barren marriage to Alexei Alexandrovich Karenin, a senior government official whom she experiences as cold, rigid, and incapable of the kind of love she needs.

During her visit to Moscow, Anna meets Count Vronsky, a young army officer who has been courting Kitty.

Kitty believes he will propose, and before events develop further, she rejects a proposal from Konstantin Levin, a longtime family friend who considers her the love of his life.

Vronsky, however, becomes immediately fascinated by Anna.

As his attention shifts away from Kitty, she realizes that the proposal she expected will never come.

Her heart is broken, and she falls into a deep emotional crisis.

Humiliated by her rejection, Levin leaves for the countryside.

Anna and Vronsky’s relationship moves between ecstasy and despair.

On the ecstatic side, they break through the conservative social structures surrounding them and pursue their love with almost reckless intensity.

Anna leaves her husband, despite his refusal to grant her a divorce, and is separated from the son she loves deeply.

She begins living with Vronsky, becomes pregnant with his child, and gives birth to his daughter.

They travel through Europe while Russian high society, including members of Anna’s own family, condemns her for violating its social and religious expectations.

On the darker side, Anna pays a devastating personal price.

She moves between happiness and depression and lives in a state of constant emotional instability.

She is excluded from respectable society and struggles with an isolation that becomes increasingly unbearable.

Most painfully, she loses access to her son, and that loss accelerates her emotional decline.

Karenin also experiences profound emotional turmoil.

Although he initially appears bureaucratic, rigid, and emotionally limited, Tolstoy gradually reveals the complexity of his inner life, particularly as he struggles with questions of divorce, forgiveness, and Anna’s relationship with their son.

Anna and Vronsky, and Dolly and Stiva, therefore stand at two opposing ends of marriage and family life.

Anna and Vronsky build a relationship supposedly founded on love, perhaps even too much love.

Dolly and Stiva remain inside a conventional marriage in which one partner suffers while the other behaves irresponsibly.

Beside them, Tolstoy presents a third possibility through Kitty and Levin.

They marry for love.

Levin is a landowner and farmer at heart, and they build their life far from Moscow and high society.

Tolstoy presents their marriage as an alternative to both Anna and Vronsky and Dolly and Stiva, though it is hardly idealized.

Kitty finds fulfillment in marriage and motherhood, while Levin continues to struggle with questions of meaning, purpose and belief.

Tolstoy therefore offers three portraits of marriage, and none of them is particularly romantic.

They are filled with betrayal, boredom, jealousy, lack of desire, frustration and abandonment.

Yet in Levin and Kitty’s marriage, he does show a relationship capable of surviving imperfection.

The novel also explores a wide range of questions connected to nineteenth-century Russian life.

Through Levin, Tolstoy examines the changing relationship between landowners and peasants after the abolition of serfdom in 1861, as well as questions of agricultural labor, land, reform, and responsibility.

Another central subject is social hypocrisy and the double standard applied to men and women.

Anna is excluded from society because she leaves her husband and lives openly with Vronsky, even though extramarital affairs are common within the aristocracy.

While Anna is isolated and condemned, Vronsky’s social standing is barely damaged.

In the final part of the novel, Tolstoy turns increasingly toward questions of faith through Levin.

For much of the book, Levin is tormented by existential doubt.

Toward the end, he reaches a form of spiritual insight that allows him to experience a degree of peace.

The novel's length, the scale of its world, and the sheer number of subjects Tolstoy addresses make it almost impossible to review in full.

It is also striking that Tolstoy chose to call the novel Anna Karenina when at least half of it is devoted to Levin, his relationship with the peasantry and the land, and his struggle with faith.

Reading the novel means moving between intensely dramatic chapters tracing Anna’s downward spiral and much slower, more reflective passages.

It requires patience, especially with Russian names, elaborate nineteenth-century prose and, of course, nearly a thousand pages.

By the end, I felt exhausted.

Tolstoy draws the reader deeply into Anna’s conflicted mind, shifting between euphoria, obsessive jealousy and profound depression.

Even the final section, focused largely on Levin and his spiritual questioning, offers very little lightness.

And yet the richness of the writing and the scale of the novel are extraordinary.

In the age of 120-character attention spans, Tolstoy has very few serious competitors.