📜 סיפורי קנטרברי – Sivi קוראת צ'וסר

שלושים נוסעים יוצאים לדרך לקנטרברי. הם מגיעים מכל שכבות החברה, אבירים ונזירות, טוחנים, סוחרים, פקידים ואנשי רוח, ומביאים איתם את אנגליה כולה.

ג’פרי צ’וסר כתב את סיפורי קנטרברי בשלהי המאה ה־14, כשהעולם הישן של ימי הביניים כבר התפורר, והעולם החדש של ריצ’רד השני נצץ מבחוץ והתפורר מבפנים.

אני קוראת את צ’וסר כחלק מן המסע הרחב שלי בשושלות אנגליה, מאדוארד השלישי דרך ג’ון מגונט ועד ריצ’רד השני, דור שחי בין מלחמות מאה השנים למרד האיכרים וניסה להחזיק את הסדר הישן רגע לפני קריסה.

צ’וסר כתב עליהם מבפנים, לא ככרוניקן, אלא כעד חכם וציני להידרדרות העולם שבנו. סיפורי קנטרברי הם הצד הספרותי של אותה היסטוריה שאני קוראת כעת, חברה שמתפרקת תחת עודף כוח, עודף יוקרה, ועודף אמונה בעצמה.

וזה גם הסיפור שלנו. המילים “אמונה”, “צדק”, “מוסר”, “אמת” עדיין נאמרות, אך לא פעם הן חלולות. כמו אצל צ’וסר, יודעים לדבר על טוב ורע, אך מתקשים להבדיל ביניהם בלי פילטר.

זו יצירה שמצחיקה ונושכת באותה נשימה. מאחורי הצליינות וההומור מסתתרת מפת נשמה של תקופה שלמה, כנסייה שמנה מדי, אצולה עייפה מדי, והמון חצוף מדי. כולם נעים אל מקום קדוש, אך מחפשים בעצם סיפור.

בפרויקט הזה אני קוראת את סיפורי קנטרברי כעורכת־מסע. מדמות לדמות, מפרולוג לסיפור, בניסיון לפענח מה צ’וסר אומר על אדם וחברה בזמן שלו, ואולי גם על שלנו.

זו אינה מהדורה מחקרית או מדריך, זו קריאה חיה וביקורתית. צ’וסר כותב על מה שאנחנו, חסרי מנוח, מלאי אמונה או רמייה, ותמיד משתוקקים להיראות טוב בדרך.

ברוכים הבאים למסע. המסע שלי אל צ’וסר, המסע של כולנו אל עצמנו.

(שם קוד פנימי לפרויקט: “צ'וסריאנה”, לשימוש משוגעים לדבר בלבד.)