📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.

עשר אגורות/ לאוניד פקרובסקי
"עשר אגורות" מאת לאוניד פקרובסקי הוא אסופת סיפורים נפלאה, שנכתבה בכישרון נדיר ובחיוניות כובשת. עבורי, פקרובסקי הוא גילוי מרענן, מענג ומלא השראה. פקרובסקי, המשמש כשוער בבניין ברחוב דובנוב בתל אביב…
זאב בודד בירושלים/ אהוד דיסקין
סיפורם של דוד ושושנה, ניצולי השואה שהגיעו לארץ בתקופה שבין שלטון הבריטים ועד הכרזת המדינה. זהו סיפורם ההיסטורי של ארגוני המחתרת הצבאיים…

בריכה עירונית/ אדוה בולה
בריכה עירונית של אדוה בולה הוא קובץ סיפורים חד ומדויק על החיים העירוניים בתל אביב, על זוגיות, קריירה, בדידות ואשליות קטנות שמכסות על חוסר מימוש עמוק. דרך שש דמויות וסיטואציות לא נוחות, בולה בונה ספרות חזקה, אמפתית וחסרת רחמים.

יולנדה/ משה סקאל
יולנדה הוא רומן אישי ומלוטש על סבתא אחת, זיכרון, זהות והחיפוש אחר שורשים בעולם זר.
ספר חניכה רגיש ונועז שבו משה סקאל כותב את משפחתו, וכותב את עצמו.
✍️ שאר הפוסטים

צרות בגן עדן/ יגאל צור
צרות גן עדן של בלש עייף, בנגקוק אפלה, ותעלומה אחת שנבלעת בתוך גסות, דיכאון ואובדן כיוון….

חברים סמויים מעין/ אברם קנטור
כשמו"לית גרמנייה מגיעה לקיבוץ – היא רואה את מה שכולם מעדיפים להסתיר…

משאלה אחת ימינה/ אשכול נבו
ספר על חברות בין גברים, חלומות על העתיד ועל החיים וגבר אחד שלא הצליח לשחרר אהבה ישנה. איך נראים חיים שתקועים בהילוך סרק. …

שלומציון/ אריה אלדד
ומה אם המלכה היחידה ששלטה ביהודה נמחקה מההיסטוריה? סקירה על "שלומציון" – ספר עם פוטנציאל מסעיר… שלא הולך עד הסוף…

סיירת מטכ"ל: המבצעים הגדולים של היחידה/ אבנר שור, אבירם הלוי
לא עוד ספר תהילה — אלא מבט אמיתי על מה קורה כשמיתוס פוגש את הקרקע…

רצח, מצלמים/ בתיה גור
אם צריך ספר אחד שיסביר למה “אמת עיתונאית” היא לעיתים מיתוס נוח, זה רצח, מצלמים. בתיה גור לוקחת את מיכאל אוחיון אל הערוץ הראשון, אל לב המנגנון שמחליט מה ייראה ומה יישכח, ובונה חקירה שהיא פחות “מי רצח”, ויותר “מי מנסח את המציאות”. זה לא הספר הכי זורם בסדרה. הוא כן הכי חד, הכי מורכב, והכי כואב. פרידה מתקופה, ופרידה מהאשליה שתעלומה נפתרת בעזרת אמת אחת.
