שם טוב מאת חואן גבריאל ואסקס עוסק בכוחו של אדם לבנות או להרוס מוניטין באמצעות קו אחד של עט, ובמחיר שהוא משלם כאשר הוודאות שעליה בנה את חייו מתחילה להתפורר.
מה שצריך לדעת
רומן מאת חואן גבריאל ואסקס על חוויאר מאיירינו, קריקטוריסט פוליטי רב־השפעה שנאלץ לבחון מחדש האשמה שפרסם בעבר ושאולי הרסה את חייו של אדם חף מפשע.
לקוראים שאוהבים ספרות דרום־אמריקאית, רומנים על זיכרון ומוניטין, אתיקה עיתונאית, כוח ציבורי ודמויות שנאלצות לבחון מחדש את הסיפור שסיפרו לעצמן.
הכתיבה המצוינת והעיסוק בכוחו של קריקטוריסט להכתיב את דעת הקהל, לבנות מוניטין או להרוס אותו. הספק המחלחל לזיכרונו של מאיירינו מערער היטב את הזהות שבנה לעצמו.
הסיום מתמקד ברצונו של מאיירינו לדעת אם זכר נכון, ופחות בחרטה ובאחריות כלפי האדם שאת חייו אולי הרס. הספר משאיר את השאלות המוסריות פתוחות מדי ולא מעניק להן סיום מספק.
"זיכרון עלוב למדי הוא זה שפועל רק לאחור"
בגיל שישים וחמש זוכה חוויאר מאיירינו, קריקטוריסט פוליטי מוערך, לאות הוקרה על תרומתו לעיתונות ביקורתית ונוקבת. במשך כארבעים שנה הוא מפרסם מדי בוקר קריקטורה החושפת את מה שאנשי הציבור היו מעדיפים להסתיר. המוניטין שלו מעניק לו כוח עצום: הוא מסוגל להרים פוליטיקאים או להפיל אותם.
יום לאחר הטקס מגיעה לביתו אישה צעירה ומחזירה אותו לאירוע מן העבר. אירוע שמאיירינו היה בטוח שהבין, וכעת כבר אינו יודע אם התרחש כפי שהוא זוכר.
"בתקופתנו אי אפשר לפקפק, חבייר. מי שמפקפק, מת. . צריך להיראות חזק, אחרת האדם מחוסל."
מאיירינו משחזר את אירועי התקופה ואת התוצאות הטראגיות שלהן. הספק שמחלחל לתוכו לא נותן לו מנוח הוא מעמיד בספק לא רק את אותו אירוע נקודתי אלא גם את שיקול דעתו ומשית עליו אחריות נוראית לטרגדיה שאירעה.
הספר עוסק בשיכרון התהילה ובכוח הנלווה אליה. מאיירינו מתואר כאדם המסוגל להרים פוליטיקאים או להפיל אותם. המוניטין שלו כקול ביקורתי ונוקב הולך לפניו, עד שלעיתים נדמה שהוא ידוען לא פחות משהוא קריקטוריסט.
תיאור עלייתו לתהילה כמעט אינו מותיר מקום לחשוב על המחירים ששילם או לפקפק בהישגיו. אם היו כישלונות, הסופר אינו מתעכב עליהם. אפילו פרידתו מאשתו, שאותה הוא עדיין אוהב בגיל שישים וחמש, מופיעה כפסקה קצרה שאינה מעיבה באמת על רצף הצלחותיו.
מה שמערער אותו הוא אירוע שאין בו ודאות. הספק מחלחל לתוכו ואינו נותן לו מנוח. הוא מעמיד בספק לא רק את זיכרונו מאותו ערב, אלא גם את שיקול דעתו ואת הזהות שבנה לעצמו כאדם המשמש מצפון ציבורי.
האירוע שמאיירינו מנסה לשחזר נותר ללא תשובה חד־משמעית. לא ברור אם חבר הקונגרס אכן תקף את הילדות. העובדה שנמצא בחדר עם הילדות המעולפות אינה מוכיחה מה עשה לפני שנכנס האב, וייתכן שנכנס לאחר שהאדם שפגע בהן כבר עזב.
למרות חוסר הוודאות, מאיירינו הפנה כלפיו האשמה ישירה באמצעות הקריקטורה שפרסם. הקריקטורה החריבה את המוניטין שלו והובילה בסופו של דבר להתאבדותו. זהו המעשה העומד במרכז הרהוריו של מאיירינו.
אלא שהספר אינו מונע מחרטה אמיתית על העוול שאולי גרם. מאיירינו רוצה בעיקר לדעת אם הזיכרון תעתע בו. אפילו אשתו לא התרחקה ממנו בגלל עצם מעורבותו בהתאבדותו של חבר הקונגרס, אלא בגלל הזחיחות והגאווה שהפגין לאחר פרסום הקריקטורה.
האדם שהיה למצפונה של אומה שלמה איבד בדרך את מצפונו האנושי. בסיום הוא מחליט לפרוש, אבל לא ברור אם התעמת עם אלמנתו של חבר הקונגרס או קיבל אחריות ממשית על תוצאות מעשיו.
הספר מציף שאלות חשובות על כוחה של התקשורת ועל אחריותה כלפי מושאי הפרסום וכלפי הציבור. הוא עוסק בזיכרון ובשכחה, בשאלה מה ראוי להיזכר ובאופן שבו אדם או חברה מעצבים את העבר ומוחקים ממנו אירועים ואנשים.
הספר כתוב נפלא. לולא הסיום המאכזב, הוא היה מקבל אצלי ארבעה כוכבים.
שם טוב/ חואן גבריאל ואסקס
הוצאת כתר, 2018, 155 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
