ספר שנולד מתוך רצון להחזיר קול לאישה שנמחקה מההיסטוריה, ומזכיר לנו שגיבורות לא נולדות רק במיתוסים, אלא גם ביומנים דהויים ובשורות שקטות. רסיסי לילה מצית את הדמיון, מרגש, אבל גם משאיר טעם של "זה היה יכול להיות הרבה יותר".
שדים שמדברים ארמית, ליליות שמבקשות דין וחשבון, בת שירות שמגלה שיש לה כוח עתיק בידיים ופולקלור יהודי שהופך לאקשן מודרני. "חרשתא" הוא לא עוד פנטזיה. הוא התעוררות.
מי שמחפש ספר שמפוצץ את המוח ואת ההלכה באותה נשימה זה בשבילכם.
שרונה רק רצתה לכתוב הורוסקופ נחמד במקומון.
קצת הומור, קצת פרגון, אולי אפילו לפתוח דלת לאהבה.
במקום זה היא קיבלה אפקט פרפר בגרסת הכפר הישראלי: נבואות שמתגשמות, חברים שמסתבכים, טראומות ישנות שמתעוררות, ולב שבסוף צריך לבחור בין פחד לבין חיים.
רומן ביכורים השוזר בין חוויות דור שני לשואה, אימהות ופירוק זוגיות, לבין דיאלוגים עם קלרה פלצל, אמו של היטלר. רעיון מבריק וביצוע לא אחיד: רבדים היסטוריים מרתקים לצד חלקים פטפטניים ופחות מהודקים. ספר מסקרן, לא חף מפגמים.
פוסט־אפוקליפסה עם ציונות בהזרקה תוך־שרירית. תחנה אחרונה גן עדן מבקש לתקן את העולם ונשאר תקוע בין שדה הבוץ לגדר הביטחון.
במקום גן עדן, מחוז כלניות עם יתושים.
ספר שאי אפשר "לקרוא בנחת": הוא מושך, שורט, מציף, ומסרב להיות מנומס.
מגי אוצרי לוקחת אותנו למסע בתוך מוח רותח־אמיתי, בלי פילטר ובלי רחמים. לא לקרוא אם אתם רוצים קריאה "נעימה". לקרוא אם אתם רוצים אמת.
בבת אחת, הוא רומן נוגע ללב על זהות מינית, אמונה, רווקות בחברה הדתית והתאהבות שמגיעה בפתאומיות ומשנה חיים. כתיבה כנה, עדינה ומרגשת על מסע פנימי חזק.
"תחת השפעה" מאגד שתי נובלות שבמרכזן נשים עלומות שם, שנקשרות דרך סיפוריהן האישיים שנעים בין מציאות ובדיון ומהדהדים אובדן, בדידות, געגועים, צער וכאב…..
ספר שמוחק עיר מהמפה בלי שאף אחד יורה ירייה. חרדה שנעה כמו מכונית על כביש מלא סדקים. מסע אל עבר שלא נלקח בחשבון, וגילוי שדברים שלא פתרנו בזמן חוזרים עם ריבית. לא נעים, לא מנחם, אבל אמיתי עד הכאב.
תשעה סיפורים קצרים על המתח בין עולמות בישראל: קיבוץ ודת, שואה וכדורגל, מבוכה תרבותית וחריקות יום־יומיות. כתיבה אירונית וחדה על ניגודים ישראליים.
לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את עצמו עד נשימתו האחרונה. מבט חד על ילדות, כוח, והאשליות שאנחנו מגינים עליהן עד שהן קורסות.
ירושלים של 72’, נער שמגדל שתיקה, והתנדבות בבית חולים שהופכת לשיעור בשפה, בזיכרון ובכאב שלא מתיישן.
רגעים של ברק, ורגעים שהולכים לאיבוד.
אבל כשגפונוב מדבר, אפילו בשתיקה, הספר פועם.
