📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
Curriculum Vitae/ יואל הופמן
ספר לירי קצר ומרהיב שבו יואל הופמן כותב את קורות חייו כמו שיר מתמשך. מילים שמלטפות, מציירות ומפוצצות את הלב ביופי טהור.
כל בית צריך מרפסת/ רינה פרנק מיטרני
רומן שנצרב בתרבות הישראלית. כל בית צריך מרפסת הוא סיפור על ילדה מוואדי סליב שגדלה להיות אישה סוערת, מורדת ומלאת תשוקה. כתיבה עממית, כנה ובלתי מתייפייפת על אהבה, זהות והישרדות.
ההתחלה של כל הדברים/ יניב איצקוביץ'
"ההתחלה של כל הדברים", הוא הספר השלישי של יניב איצקוביץ' שאני קוראת. בתחילה היה "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", שהרשים אותי וגרם לי לרוץ ולחפש עוד יצירות…
מסע דילוגים/ חיים באר
פנקס זיכרונות עם נשמה – יש ספרים שקוראים אותך חזרה, לא פחות ממה שאתה קורא אותם.
מסע דילוגים של חיים באר הוא בדיוק מהסוג הזה…
✍️ שאר הפוסטים
אם נהיה/ עטר מאור
ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא מנסה לסיים בגלויה של תקווה.
אינסוף שברונות לב קטנים/ מיכל פיטובסקי
רומן תל־אביבי בלי אליבי: שוק פנויים פנויות שמייצר תנועה במקום בית, נימוס במקום דאגה, ובושה כלכלית שמתחפשת לערכים. אינסוף שברונות לב קטנים חד כשהוא מסתכל על ההווה בלי רחמים. הוא נחלש כשהוא מתקרב לשורשים, ואז חוזר מהר מדי לעיר שמוכרת בדידות במחיר יוקרתי.
אוצר מילים/ שירי לב-ארי
"אוצר מילים" מבטיח חדרים לאינטימיות, אבל בנוי כמעט כולו ממסדרונות. כשזה עובד, כמו בשיחה עם דויד גרוסמן, השפה הופכת לבית. כשזה נחתך, וזה קורה ברוב הראיונות מהעולם, אלו רק שמות גדולים שתקועים בלוח זמנים צפוף של יח"צ. אלבום דוגמיות יפה, שהמנה העיקרית שלו נגמרת בדיוק כשהטעם מתחיל לעלות.
רוחות עבר/ חגית בודנקין
כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם תקלות. רוחות עבר מבטיח מותחן, יומן היסטורי ומיסטיקה, אבל במקום עומק הוא מסתבך עם עצמו. וברגע שהיומן מהמאה ה־16 נשמע כמו פוסט מ־2026, האמון נשבר, והעלילה מתפרקת יפה, בדיוק כמו הכריכה.
קוראים לזה חיים/ אמילי מואטי
סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה לתת לקורא הקלה במקום צדק.
איך לתרגם אהבה/ ענת לוי
שני אנשים עם שבר ושפה שלא מסתדרת עם העולם בונים קרבה כמו תרגום: בניסוי חוזר, בזהירות, בלי מחוות גדולות. ענת לוי כותבת רוך אמיתי, ואז בולמת רגע לפני שהרוך ייבחן עד הסוף.