
סנוב אשכנזי מדימונה/ זיו תדהר
ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.
האם יש הבדל בין שחקן מקצועי שמקריא טקסט לבין הסופר שכתב כל מילה ומילה? בעולם ספרי האודיו, התשובה היא כן מוחלט. לפעמים זה מוסיף רובד של אינטימיות ודיוק שלא ניתן לחקות, ולפעמים... ובכן, לפעמים עדיף היה להשאיר את המיקרופון למקצוענים.
בעמוד זה ריכזתי למעלה מ־60 סקירות של ספרים שבהם הסופר והקריין הם אותו אדם – מממוארים חשופים ועד להרצאות היסטוריות מרתקות.
בז'אנר הזה הקריינות של הסופר היא כמעט הכרחית. לשמוע את חיים וייס או רוחמה אלבג מקריאים את זיכרונותיהם מרגיש כמו שיחה אינטימית בסלון. כאן האותנטיות מנצחת הכל.

ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.

ספר מוזר, לא סטנדרטי ובחלקים שלו ממש לא התחברתי לדמות או לתיאורים (שחלקם היו מזעזעים

"נשארתי בשבילכם" הוא מסוג הספרים האישיים שמקפלים בתוכם את משקל החיים והשנים. זהו סיפור משפחתי

חיים וייס הוא ראש החוג לספרות באוניברסיטת בן גוריון, את העובדה הזו גילית לאחר שקראתי
ה-Great Courses הם דוגמה מעולה לספרי עיון שבהם המומחה הוא זה שמנגיש את הידע. הקריינות של מרצים כמו דורסי ארמסטרונג הופכת את ההיסטוריה לחיה ונושמת.

האם סדרת ההרצאות על אטווד באמת מפצחת את המיתולוגיה הנשית – או סתם מחמיצה את

קורס נוסף מבית Great Corses, והפעם קורס בנושא השפעות המתמשכות והעמוקות של המגיפה השחורה בתחומי

ספר עיון היסטורי שעוסק בהתפתחות הכישוף וצייד המכשפות באירופה וארה"ב החל מהמאה ה -15 ועד

Years That Changed History: 1215 של דורסי ארמסטרונג הוא קורס היסטורי מבריק שמפרק את ההילה
בספרי מתח ופרוזה, הקריינות של הסופר היא כמעט "גרסת הבמאי". כשאנחנו שומעים את דרור משעני נותן קול לאברהם אברהם, או את יגאל צור מנווט בעלילות דותן נאור, אנחנו מקבלים את הקצב המדויק, את ההדגשות ואת הניואנסים שהם דמיינו לעצמם ברגע הכתיבה.
הטיפ של סיווי: שימו לב למתח שנבנה בשתיקות. סופרים נוטים לקחת את הזמן בדיוק במקומות הנכונים, מה שיוצר חוויית האזנה קולנועית ומותחת במיוחד.

"הבית הכחול" מאת דנה חפץ הוא רומן ישראלי עכשווי שמציב משפחה אחת על סף התפוררות

סיפורים קצרים כמו מטח ירייות לאור הירח. מתוקים לרגע, נשכחים רגע אחרי. אוסף שמבטיח טוויסט,

לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את

מיכאלה נמצאת בנקודת משבר בחייה. היא סמנכל בערוץ מסחרי על סף קריסה. היא מעלה תוכנית
בואו נדבר דוגרי: לא כל סופר הוא קריין. לפעמים הקריינות מונוטונית מדי או פשוט לא משרתת את הטקסט. הנה הספרים שבהם דעתי היתה נחרצת – עדיף לקרוא בפיזי.

ג׳וד פולי חולם ללמוד בכרייסטמינסטר ולברוח מהעוני, אבל נישואים, אהבה, דת ומעמד מסיטים שוב ושוב

Remembering Roth הוא מחווה קצרה מאת ג'יימס אטלס לפיליפ רות, אך בפורמט האודיו שלה היא

עלילת הספר פשוטה, איימן פוגש את אדה, בתו של כומר ממשפחה מבוססת, לפני שהוא יוצא

וזה החלק היפה ביותר בספר הזה שיש לו כל כך הרבה פוטנציאל שיורד לטמיון בגלל

שוקולד אמור להשאיר מתיקות. ההיסטוריה שלו אמורה להשאיר טעם מר. The History of Chocolate מחזיק

ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.

על שקר החן והבל היופי: כשהמדרש מחליף את המשפט
ספרו של חן מרקס מבטיח

Sex Scandals of Ancient Greece and Rome מבטיח סיפורי זימה מהעת העתיקה, אבל בפועל מפספס

ספר שהופך את כוס הוויסקי למראה לאומית. שיבר לא כותבת על שתייה, היא כותבת על

ספר אקטואלי ומעורר מחשבה שמשרטט את המאבק בין ארצות הברית לסין לא רק כקרב על
יש לכם ספר בקריינות סופר שחובה להכיר? או אולי קריינות שפשוט לא הצלחתם לצלוח? אני מחכה לשמוע אתכם בתגובות למטה!