אקווריום/ יערה שחורי

הכתיבה של יערה שחורי טובה מאוד טכנית אבל ברמה הרגשית אני לא מצליחה להתחבר לדמויות שלה. לא להרגיש אמפטיה. לא להרגיש שמחה. לא להרגיש צער. פשוט לא להרגיש כלום. וזה כבר ספר שני שלה שאני קוראת ופשוט כלום. לא נהניתי מהקריאה.

הסיפור, הוא סיפורה של משפחה הסובלת מלקות שמיעה ובמיוחד הקשר הסמיביוטי בין האחיות לילי ודורי. קשר שימשיך להשפיע על חייהן גם לאחר שהן יקרעו אחת מהשניה באופן פתאומי ואכזרי.

הספר מחולק ל- 4 חטיבות: בחטיבה הראשונה סיפור ילדותן של לילי ודורי. סיפור התבודדות בעולם משלהן בשל הלקות של השמיעה ובשל אכזריות הילדים שמסביב שאינם מקבלים את השונה. בחטיבה השניה מתוארים חייה של לילי לאחר הקריעה מדורי ובחטיבה השלישית חייה של דורי. בחלק האחרון מתוארת השיבה של דורי לבית הוריה.

היו פרקים טובים בספר שהצליחו לדבר אלי והצלחתי להרגיש משהו ביחס לדמויות, אבל איכשהו הם התמוססו ונבלעו בין הפרקים האחרים שלא דיברו אלי. בסופו של יום, זו כנראה אני שלא מסוגלת להתחבר לספרים של שחורי.

Aquarium / Yaara Shehori

Yaara Shehori’s writing is technically very good, but emotionally I simply cannot connect with her characters.

I do not feel empathy.

I do not feel happiness.

I do not feel sorrow.

I simply feel nothing.

This is already the second book of hers that I have read, and once again, nothing. I did not enjoy the reading experience.

The novel tells the story of a family shaped by deafness, and especially of the symbiotic relationship between the sisters Lili and Dori. This bond continues to affect their lives even after they are suddenly and brutally torn apart.

The book is divided into four sections. The first tells the story of Lili and Dori’s childhood, a childhood of isolation inside a world of their own, shaped both by deafness and by the cruelty of children around them who do not accept difference.

The second section follows Lili’s life after the separation from Dori, while the third follows Dori’s life.

The final section describes Dori’s return to her parents’ home.

There were chapters that worked for me, moments in which I did manage to feel something for the characters.

But somehow those moments dissolved and disappeared among the other chapters that did not speak to me at all.

In the end, it is probably simply me.

I seem unable to connect emotionally with Yaara Shehori’s books.