כוונות נסתרות/ קרן גנון רופין

התלבטתי מאוד בדירוג של כוונות נסתרות. מצד אחד, הוא קולח ויש לו בסיס עלילה טוב. מצד שני, אף אחד לא היה מרגיש אם היו מקצצים ממנו מאה עמודים. להפך, קיצוץ כזה היה מהדק את העלילה ותורם לספר. גם חלק מן הדיאלוגים היו יכולים להישאר על רצפת חדר העריכה, וכך גם כמה מהסצנות המיניות שאינן באמת מקדמות שום דבר.

בחלק האחרון מופיעה גם סצנה שבה יריב יוצא לפעילות מבצעית בשטח אויב ונפגע. היא הזכירה לי מאוד סצנה מכשהגלים מתחזקים מאת שרון צוהר. שרון צוהר ערכה לשונית את הספר, אבל מעבר לדמיון שאני הרגשתי בין הסצנות אין לי דרך לקבוע שיש ביניהן קשר.

בסופו של דבר התלבטתי בין שניים לשלושה כוכבים ונתתי שלושה, אבל הציון המדויק מבחינתי נמצא איפשהו סביב 2.5.

יריב ורותם נפגשים כשהוא גונב לה מתחת לאף את החניה בכניסה לבצלאל. היא רותחת עליו משום שהיא מאחרת לפגישה, ולבסוף הוא נעתר ומפנה לה את המקום.

אחרי המפגש הזה הם נתקלים זה בזו שוב ושוב, עד שמתפתח ביניהם רומן.

רותם חוותה אירוע טראומטי ארבע שנים קודם לכן ומתקשה להכניס את יריב לחייה, במיוחד משום שהוא נעלם לפרקי זמן משתנים בלי להסביר לאן. יריב, מצדו, נחוש לעבור את כל החומות שהיא מציבה.

הספר מסופר לסירוגין מנקודות המבט של רותם ושל יריב. די מהר שניהם כבר מדברים במונחים של אהבת עולם, אבל כמובן שהדרך אל ה״עד שהמוות יפריד בינינו״ מלאה בסודות, היעלמויות, משברים ומהמורות.

אחד החלקים שהפריעו לי במיוחד הוא האופן שבו יריב מוצא את רותם לאחר כמה מפגשים אקראיים. בשלב הזה הוא יודע עליה מעט מאוד: את שמה ואת העובדה שהיא עובדת בשדה התעופה. הוא מפעיל ״חברים״, מצליח לאתר את כתובת המגורים שלה ופשוט מופיע בפתח ביתה.

הספר מציג את ההתעקשות הזאת כמחווה רומנטית. אני קראתי אותה אחרת לגמרי.

גבר שאישה כמעט אינה מכירה משתמש בקשרים שאינם זמינים לאדם רגיל כדי לאתר את ביתה ואז מופיע שם בלי שהזמינה אותו. אפשר לקרוא לזה נחישות רומנטית. אפשר גם לקרוא לזה חדירה מפחידה מאוד לפרטיות.

בהמשך מתברר שיריב קשור למערכת הביטחון, והקורא יכול להסיק שהיכולת שלו להשיג מידע קשורה לעולם הזה. הספר אינו מתעכב על האופן שבו המידע הושג, משום שהשאלה המוסרית הזאת אינה מעניינת אותו במיוחד. מבחינתו, החשוב הוא שיריב רצה למצוא את רותם ולכן מצא אותה.

ופה בדיוק אני נפרדת מן הרומנטיקה.

נחישות אינה הופכת אוטומטית להתנהגות רומנטית רק משום שהגבר יפה, מסתורי ומאוהב. לפעמים גבול הוא פשוט גבול.

גם מעבר לכך אין בספר הרבה עומק, וחלק גדול מן העלילה צפוי. הדמויות חביבות, הקצב טוב והקריאה זורמת, אבל הספר ארוך יותר מכפי שהוא צריך להיות והקונפליקטים הרגשיים אינם תמיד מצדיקים את מספר העמודים שניתן להם.

ובכל זאת, הוא עושה את מה שרומן מהסוג הזה אמור לעשות ברמה הבסיסית: הוא נקרא בקלות, מחזיק עניין ומעביר כמה שעות בקריאה נינוחה.

מבחינתי זה ספר של שניים וחצי כוכבים שהתעגלו לשלושה: קולח, חביב ובעל בסיס טוב, אבל היה מרוויח מאוד מיד עריכתית קשוחה יותר ומקצת פחות נכונות לקרוא לכל התעקשות גברית ״רומנטיקה״.

Hidden Intentions / Keren Ganon Rupin

I struggled to rate Hidden Intentions. On the one hand, it is fast-paced and has a solid plot at its core. On the other hand, nobody would have noticed if a hundred pages had been cut from the book. In fact, cutting them would probably have tightened the story considerably.

Some of the dialogue could also have remained on the cutting-room floor, along with several intimate scenes that do very little to move the story forward.

Toward the end of the novel, there is also a scene in which Yariv is sent on an operation in enemy territory and is injured. It reminded me strongly of a scene in Sharon Zohar’s When the Waves Grow Stronger. Zohar was the language editor of this novel, but beyond the similarity I noticed between the scenes, I have no basis for claiming any connection between them.

In the end, I debated between two and three stars and gave it three, although my real rating would probably be somewhere around 2.5.

Yariv and Rotem first meet when he steals a parking space from her outside Bezalel. She is furious because she is already late for an appointment, and eventually he gives in and moves his car.

After that first encounter, Yariv and Rotem run into each other several more times, and a relationship gradually develops between them.

Rotem went through a traumatic event four years earlier and finds it difficult to let Yariv into her life, particularly because he repeatedly disappears for varying periods of time without explaining where he has gone.

Yariv, however, is determined to break through every wall she puts up.

The novel alternates between Rotem’s and Yariv’s points of view. Before long, both are already speaking in terms of eternal love, but the road to happily ever after is filled with secrets, disappearances, crises, and obstacles.

One of the parts that bothered me most was the way Yariv finds Rotem after only a handful of accidental encounters.

At this stage, he knows very little about her: her first name and the fact that she works at the airport. He calls in a few "friends," finds her home address, and simply appears at her door.

The novel presents this persistence as romantic.

I read it very differently.

A man a woman barely knows uses connections unavailable to an ordinary person to find out where she lives, then shows up at her home uninvited.

You can call that romantic determination.

You can also call it a deeply unsettling invasion of privacy.

Later, we learn that Yariv is connected to the security establishment, and the reader can infer that his ability to obtain information stems from that world. The book does not dwell on how he acquired the information because the moral question is not particularly important to the romance.

What matters to the story is that Yariv wanted to find Rotem, and therefore he found her.

That is precisely where the romance loses me.

Persistence doesn't automatically become romantic just because the man is handsome, mysterious, and in love.

Sometimes a boundary is simply a boundary.

Beyond that, the novel lacks much depth, and much of the plot is predictable. The characters are pleasant, the pacing is good, and the book is easy to read, but it is considerably longer than it needs to be, and its emotional conflicts don't always justify the pages devoted to them.

Even so, it does what this kind of romance needs to do at a basic level: it reads quickly, maintains enough interest, and provides a few pleasant hours of undemanding reading.

For me, this is a two-and-a-half-star book rounded up to three: readable, pleasant, and built on a decent premise, but it would have benefited enormously from much tighter editing and a little less willingness to call every form of male persistence "romantic."

sivi

אמא במשרה מלאה ואשת קריירה, תולעת ספרים היסטרית וצלמת בצוק העיתים. דעתנית וחובבת פוליטיקה ופילוסופיה. שואפת להגיע לירח ומקווה שזה יקרה לפני שהירח יגיע אלינו. אני מאחלת לקוראי הבלוג נסיעה נעימה!

See Full Bio