ספר חזק וקשה, כתוב היטב. הסוף שלו נותר פתוח במובנים מסויימים ובמובנים אחרים לאורך העלילה המחברת שוזרת את סופם של הדברים.
סיפורה של משפחה נורמטיבית, האם עורכת דין והאב עיתונאי, 2 ילדים. כאשר הילד הגדול עולה לכיתה א' מתחילות בעיות עם ההתנהגות של הילד. התקפים פסיכוטיים שבהם הוא מדמיין שמנסים לרצוח אותו, התקפי אלימות והתנהגות לא נורמטיבית. אט אט השלמות המשפחתית נפרמת ומתפוררת ככל שמצבו של הילד מחריף ופתרונות אין לא למערכת הבריאות לא למערכת החינוך.
ההורים, בעיקר האם מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה, כאשר ניסיונות לטפל בילד רפואית כושלים והם עוברים מפסיכיאטר לפסיכיאטר ובנתיים, מערכת החינוך שאינה מתפקדת ואינה מעניקה מעטפת פשוט לא עושה את תפקידה.
כמו בצל כל קליפה שמקלפים, כל שנה שעוברת, מפוררת את המשפחה, את הזוגיות ונגלים גם רבדים נוספים במשפחתיות במגעלים המורחבים. יחסיה של האם עם המשפחה הגרעינית שלה, הצפייה של המוסדות הבריאותיים והחינוכיים שהמשפחה המורחבת תיתן מענה במקומות שבהם המדינה צריכה לתת את המענים ונכשלת. מתגלים רבדים באיזון העדין שבתוך הזוגיות וההתמודדות בתוך מקום העבודה. ולבסוף מתגלה עומק הויתור וההתפשרות של המשפחה ושוב בעיקר האם בכדי לטפל בבן שלה.
ספר שובר לב, מעצבן ומכאיב. מומלץ מאוד לקריאה.
התפללתי לדרקונים דרך עץ/ אדוה ברנד
הוצאת שתיים, 2021, 240 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
