פרס נובל לספרות: סקירות ספרים מאת זוכי הפרס
פרס נובל לספרות מוענק לסופרים ולסופרות שיצירתם הותירה חותם משמעותי על הספרות והתרבות. בניגוד לפרסים המוענקים לרומן מסוים, פרס נובל מתייחס בדרך כלל ליצירתו הספרותית הרחבה של הכותב.
בדף הזה ריכזתי את הסקירות שלי לספרים מאת זוכי פרס נובל לספרות, מקולות קלאסיים ועד יוצרים בני זמננו.
מה אני מחפשת אצל זוכי פרס נובל
פרס נובל הוא הכרה בגוף יצירה, לא הבטחה שכל ספר שכתב הזוכה הוא יצירת מופת. גם סופר גדול יכול לכתוב ספר בינוני, ולעיתים המוניטין נכנס לחדר הרבה לפני הספר עצמו.
אני מחפשת כאן את המקומות שבהם אפשר להבין מדוע הכתיבה הזאת זכתה להכרה עולמית: קול ייחודי, מבט חד על האדם, או יצירה שמצליחה לשנות מעט את האופן שבו אנחנו רואים את העולם.
ספרים מאת זוכי נובל שאהבתי במיוחד
ספרים מאת זוכי פרס נובל שנשארו איתי גם אחרי הקריאה.

האדמה הטובה/ פרל ס. בק
"האדמה הטובה", היא סאגה משפחתית המתארת את עלייתו של האיכר ואנג לונג למעמד בעלי ההון

בעל זבוב/ ויליאם גולדינג
מסוג הספרים שכולם קראו או שמעו עליהם או צפו בסרט. הספר נכתב ב – 1954

גן עדן/ ארנסט המינגוויי
גן עדן של ארנסט המינגוויי נראה תחילה כמו פנטזיה של חוף, אלכוהול, עושר ותשוקה, אבל
ספרים מאת זוכי פרס נובל לספרות
כל הספרים באתר שנכתבו בידי סופרים וסופרות שזכו בפרס נובל לספרות, מסודרים מהסקירה החדשה לישנה.

The Years/ Annie Ernaux
The Years של אנני ארנו הוא ניסוי חד־פעמי בלכידת הזמן עצמו, כתיבה שמבקשת לחשוף כיצד

בובות על חוט/ מריו ורגס יוסה
הספר השלישי שאני קוראת מאת הסופר המוערך, מריו ורגס יוסה. העלילה בקליפת אגוז, הסתבכותו של

וזרח השמש/ ארנסט המינגוויי
"וזרח השמש" הוא סיפורם של חבורת אמריקאים גולים, שורדי מלחמת העולם הראשונה שמתכנסים בפריז סביב

בוקר וערב/ יון פוסה
אני מוצאת שלספרות ממדינות סקנדינביה, שמתרגמים בארץ, ישנם שני קצוות מובהקים: בקצה האחד נמצאת הספרות

מעבר לנהר ואל בין העצים/ ארנסט המינגוויי
זו היצירה השישית שאני קוראת של המינגווי והיא נחשבת לרומן האחרון שפירסם לפני מותו. בדרך

ענבי זעם/ ג'ון סטיינבק
"ענבי זעם", הוא מסוג הספרים המתעתע. כמעט כולם קראו ומכירים אותו, ומי שלא קרא, בוודאי
גם זוכה נובל יכול לאכזב
פרס נובל מצביע על מעמד ספרותי יוצא דופן, אבל הוא אינו מבטל את זכותו של הקורא להשתעמם, להתנגד או פשוט לא להבין על מה הייתה כל המהומה. הכבוד לפרס נשאר. שיקול הדעת נשאר אצלי.
