כל הפוסטים במקור

לא בכדי הספר היה מועמד לפרס ספיר, סיגנון הכתיבה, אף על פי שיש בו משהו מזרם התודעה, עדין רק נושק

חיים באר הוא אחד הסופרים שאני ממהרת לרכוש ולקרוא את ספריו. השפה המשובחת, הסיפורים הקטנים מההווי היהודי והשתלבותם בעלילה הכוללת

סיפורם של שני מכרים מהילדות: ירמיהו בן חלקיהו ומתניה בן יאשיהו שבעתיד יקרא צידקיהו. האחד נוחתת עליו רוח הנבואה והוא

לתמרה אורלב, עורכת דין בת 34 שמייצגת בתחום הפלילי, לא היו חיים קלים: היא גדלה עם אם חד הורית שלא

רומן היסטורי מעניין בגלל האופן שבו מתוארים חיי היהודים במצרים של תחילת המאה ה20. הפרקים נעים בין ההווה לעבר ומסופרים

גירושים מאוחרים הוא סיפורה של משפחה דיספונקציונלית המתפרקת ומתפוררת במהלך שבוע אחד שמתרחש לפני ערב פסח. אב המשפחה, מרצה בקולג'

פרשיית רצח פרקליטת המחוז מסתעפת כאשר גם בעלה מת בצורה עלומה ומעוררת חשד. הפרקליטה השאירה מאחוריה מספר תיקים שנסגרו בנסיבות

כילידת שנת 1972, אני זוכרת את התקופות בהם היו משדרים ביום העצמאות את מציצים ואת גבעת חלפון אינה עונה. בערפל

המשך קורותיו של המפקח נימר בקרמן, בן לאם יהודיה ואב בדואי מוסלמי, נטע זר בשני העולמות. עם תום פרשיית נתיבות,

באופן כללי לא אהבתי את הספר. למעט מספר פרקים בתחילתו שעסקו בעיתונאי ליאון אברמוביץ' שמגיע ארצה בכדי לסקר את המפעל

קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה במהלך שנת 2017. בפעם השניה בשנת 2021. הספר הוא אוסף של סיפורים קצרים והוא

רקלה בת ה 12, נערה איטלקיה שהוריה נוצריים קתוליים ויהודים. היא בת יחידה למשפחה אמידה וככזו כל הפוקוס המשפחתי נמצא